משאת בנימין קסד

בנ"ד דפשיטא לן בלא עדותו של הרוצח ובלא הודאתו בריר לן כשמש בצהרים שהוא הורגו שהרי יש כאן עדות שהרוצח הלך עם יוסף מעיר יאס ללכת עיר סנעטין ובדרך נאבד האיש יוסף ואח"כ נמצאו ביד הנכרי הזה כל עסקיו הסוסים והעגלה והסחורה והמטלטלין שלו וא"כ איו איפוא הוא אם לא הרגו גם אין לחוש שמא מכר יוסף להנכרי כל מטלטליו יחד ויוסף הלך לו לדרכו שהנכרי הזה אחד מאנשי חיל המלחמה מהרגלים שקורין היידוקי ידיו שואגים לטרוף ולגזול לבקש לחמו מאין ימצא אף כי יאמר אדם שהוא לקח מיוסף כל הסחורה ומטלטליו בקנין ממון והוא לאו בר הכי שאין ידו משגת לפרנס עצמו ועוד שהנכרי הזה מכר הסחורה מה ששוה ק' זהובים בעד י"ג זהובים כמו שמבואר בב"ד ואין לך הוכחה גדולה מזו שלא קנה אלו דברים אך שגזל אותן גם אין דרכו של אדם אף גם יוסף הנ"ל למכור ביחד סוסיו ועגלה וסחורה ומטלטלין ובגדיו וכליו ושאר דברים ביחד ובפרט ארגז קטן שמצא אצל הנכרי והכירוהו יורשיו כי הוא של אביהם שהיה גונז שם שטרותיו ופנקסיו ומעותיו ודמי ממש לארנקי דפרק אלו מציאות דאמרינן התם שהוא אחד מהדברים דלא משאלי אינשי כל זה ידים מוכיחות ורגלים לדבר שהוא הוא הורגו ולפיכך עדות הנכרי הרוצח מועיל אפילו בלא מל"ת ועוד דבנ"ד פשיטא לן דלא נתכוון הנכרי לא להתיר ולא להעיד בהודאתו זו כי איך אפשר לומר שהוא משקר ומתכוין להתיר או להעיד בראותו כי כלתה אליו הרעה ובאה בברזל נפשו והנה הוא הולך למות ואדרבא אי איתא דלא הרגו היה לו להתנצל ולבקש על נפשו ובפרט אם האמת שהוא חי היה לו לומר הניחו לי במשמר כי חי הוא ובמקום הזה הנחתיו ושם תמצאהו אלא ודאי מלתא דפשיטא הוא דקושטא קאמר ולפיכך עדותו עדות ואע"ג דלאו מל"ת הוא. ועוד שהרי כאשר הוציאוהו להריגה הצדיק עליו את הדין וצעק בצעקה גדולה ומרה ואמר עתה ידעתי כי אלדים שופט צדק שאינה אותי ביד גואל הדם כדי ליקח נקמתו ממני גם כומר הנוצרי העיד כן כאשר בא בשאלה כל אלו הדברים מראין בירור הדברים וקושטא דמלתא שאין כאן ספק בעולם רק שהרוצח הזה שפך דמו ורצחו נפש וסמכינן אעדות זו שפיר אף בלא מל"ת דעדיף קושטא דמלתא ובירור הדברים משאר מל"ת ודומה לזה כתב מהרי"ק שורש קכ"א ברוצח אחד שהודה לפני השופט בצנעה על הבטחתו שהבטיחו השופט שלא יגיע לו שום היזק מזה והתיר הוא ז"ל את אשת הנהרג על ידי עדות זה מטעם זה דאי לאו דקושטא קאמר לא היה מחייב את ראשו בהודאתו והשתא ק"ו מה התם שהרוצח היה מאמין להשופט והיה סבור שלא יגיע לו שום היזק מזה והיה לנו לומר שמא נתכוון להתיר או להעיד ושקורי קא משקר ואפי"ה פסק הרב ז"ל דאי לאו דקושטא קאמר לא היה מחייב את ראשו בהודאתו כ"ש בנ"ד שהרוצח הזה ידע בודאי שע"י הדאה זו יתחייב להריגה שלא והיה לו להודות אי לאו דקושטא קאמר וא"ת א"כ הא דאמרינן דפונדקית נכרית היתה ומל"ת פריך והא איה חבירינו קאמר כלומר מאחר דשאלוה תחלה איה חבירינו שוב לא הוה מל"ת ואע"ג דמוכח טובא התם דקושטא קאמרה שהרי הוציאה להם מקלו ותרמילו וס"ת שלו והראתה להם קברו ואפי"ה פריך וסובר דאין עדותה עדות כיון דשאלוה תחלה איה חבירינו ובהדיא כתב הריב"ש בתשובה ודקדק מזה דכל ששואלין לנכרי תחילה אין עדותו עדות ואע"ג דמוכח הרבה מדברי הנכרי דקושטא קאמר וי"ל דהמקשה ידע שפיר דמה שהאמינו לפונדקית במתניתין לאו מטעם דמל"ת אלא מטעם דקושטא קאמר והלכך לא פריך אמתניתין מידי אלא לפום מאי דמסיק תלמודא דפונדקית נכרית ומל"ת הוה פריך והא איה חבירינו א"נ שאני התם דאף על גב דמוכח דקישטא קאמרה מכל מקום אינו מוכח רק על פי הפונדקית ואי לאו הפונדקית לא היינו יודעים כלל הלכך אי לאו דמל"ת הוה לא סמכינן אעדותה דחיישינן לשיקרא ומה שהוציאה מקלו ותרמילו וס"ת שלו אין כל כך הוכחה דאפשר שהפקיד הדברים הללו בידה והלך לדרכו אבל הכא בנ"ד דבלא עדותן של הנכרי הרוצח ובלא הודאתו בריר לנו כשמש בלי ספק שהוא הרגו מכמה הוכחות ברורות שכתבנו למעלה משא"כ בפונדקית דליכא בירור דברים כל כך ועוד שבעדות הנכרי הרוצח אין שייך לומר כף נתכוון