משאת בנימין קסב

הוא על ראובן ואין ליהודא שום עסק וידיעה עם שמעון ודמי זה למה שכתב הטור י"ד סימן קס"ט ישראל שאמר לישראל חבירו לוה לי מעות מהנכרי וכו' עד ואם לא נתן לו משכון אסור שהנכרי אין לו עסק רק עם ישראל שהלוה לו והוא חוזר ומלוה לישראל ששלחו וכה"ג כתב נמי הטור בריש סימן זה ישראל שלוה מנה מנכרי בריבית וביקש להחזירם לו כו' עד אסור שאין לו לישראל הלוה שום עסק עם הנכרי וכו' עד כיון דבשכר הלואה הוא נותן לנכרי הריבית ע"פ המלוה הוי ריבית קצוצה אלמא כל היכא דהמלוה אין לו עסק עם הלוה רק על ידי הישראל האמצעי ביניהם נעשה האמצעי מלוה אצל הלוה והוי ריבית קצוצה ויוצאה בדיינים וז"ל הרא"ש בתשובה כלל ק"ח סימן י"ג והאי דאסור דקתני לא שיהא אסור לעשות לכתחילה אלא אפילו עם עשאו ריבית קצוצה ויוצאה בדיינים כיון דאחריותן על ישראל הוה כאלו הלוה מעותיו מכל זה נתבאר היטב דכל שהמלוה אין לו עסק עם הלוה כלל רק עם האמצעי לבדו הוי כאלו האמצעי הלוה מעותיו ממש ללוה וריבית קצוצה הוי ויוצאה בדיינים ותמיהני מאד ממורי מהרמא"י ז"ל שכתב בסי' ק"ע גבי ישראל שנעשה ערב נגד מלוה נכרי שאם נתן הלוה הריבית לערב כבר אינה יוצאה בדיינים דהוי אבק ריבית דלפי סוגית הגמרא משמע דלאו אבק ריבית הוא אלא ריבית קצוצה דהא ברייתא דפרק איזהו נשך דלעיל על תקח מאתו נשך ותרבית אבל אתה נעשה לו ערב מדין דאורייתא מקראי מפיק ועל זה הקשה המקשן וכיון דדינא דנכרי דאזל בתר ערב איהו ניהו דקא שקיל מיניה ריביתא ואי איתא שאינו אלא אבק ריבית מאי פריך דקרא ודאי לא מיירי באבק ריבית שהוא דרבנן אלא ע"כ ס"ל למקשן דהוי ריבית קצוצה מדאורייתא ולכן פריך שפיר היאך מפיק מקרא דשרי כיון דבכה"ג הוי ריבית קצוצה ובאמת שלא על מורי מהרמא"י איכא לתמוה שהוא סמך על הר"י קורקוז"א שמייתי בטור סימן ק"ע. ואם היה מעשה כעובדא דמורי איתרמי לידי אפשר שאעיין במלתא טובא אם להוציא בדיינים אם לא ועל כל פנים לענין שאילה דשאילתא תצא דינו מבואר ומבורר שריבית קצוצה היא ויוצאה בדיינים ושלום כסאך אביך הקטן בנימין אהרן ב"ר אברהם סלניק ז"ל: סח שאלה יהודי אחד מק"ק סנעטין ושמו יוסף בר מנחם הלך לארין וואלכי לעיר יאם וקנה שם סחורה שעוה וביברגל ומעיר יאס הלך לדרכו לשוב לביתו לעיר סנעטין ולקח עמו כל הסחורה שקנה שמה ובצאתו מן העיר נתלוה עמו נכרי אחד עם אשתו נכריה אחרי כן בקרוב ימים בא יהודי אחד שמו שבח מק"ק לבוב לעיר טרע פוולי במדינת פולין והכיר את הנכרי והנכריה הנ"ר גם מצא העגלה והסוס והסחורה של כמר יוסף הנ"ל מיד נבהל כמר שבח והרגיש שהנכרי הזה רצח ליהודי יוסף הנזכר ולקח את כל אשר לו כי זה האיש כמר שבח היה בעיר יאם עם כמר יוסף בפונדק אחד והכיר כל הסחורה של כמר יוסף והסוס והעגלה וראה גם כן שהנכרי ואשתו נתלוו עמו בדרך בצאתו מעיר יאם ואז התעורר כמר שבח בהשתדלו' עד שהביא הנכרי הרוצח במסגר מקום אשר רוצחי נפש שם אסורים ובראות הנכרי צרת נפשו שכלתה אליו הרעה הודה בבית האסורים בלי שים עינוי וספר כל מעשה הרע איך שהרג ליוסף הנ"ל מעיר סנעטין במדינת וואלכיי ולקח את כל אשר לו ועל פי הודאתו יצא דינו להריגה בדיניהם ונעשה הנקמה כל זה מבואר בכ"ד שהוגבה בק"ק פאדהייץ עוד כתוב שם באותו ב"ד שכשנגמר דינו של הנכרי שרצח למיתה הצדיק עליו את הדין וצעק בקול רם לעיני כל העם אתה ידעתי כי אלהים שופט צדק ואמת שנוקם את נקמת דם יוסף היהודי אשר שפכתי בידי גם הכומר העיד שבשעה שהתודה הרוצח לפניו לפני מותן כדרך הנוצרים שמתודים לפני כומריהם הצדיק עליו את הדין ודבר בפניו כדברים האלו ממש עוד כתוב שם שאמר הרוצח שכאשר ירה בסוללה שקורין ביק"ס בנופו של יוסף הנ"ל מיד נפל מת לארץ ואז עמד הרוצח ואשתו עמו וחפשו בגופו של יוסף הנ"ר ובבגדיו שעליו אורי ימצאו שם מעות ולא מצאו רק לערך ב' זהובים ולא היה יוסף הנ"ר גודד כנף ושום תנועה