משאת בנימין קסא

מטעם יתירה מפני שקרובה היא לחלב הכליות ומשמע מדבריו דדוקא היכא דיש צלע יתיר הוא דיש נמנעים מלאכול מטעם דקרובה ומשוכה היא לחלב הכליות דהאי צלע אין לה מקום בדופן הבהמה בחלק הפנים רק קרובים לחלב הכליות ואפי"ה בכה"ג יש נמנעים ויש שאין נמנעים ולא הלכה פסוקה הוא אבל היכא דליכא צלע יתירה ליכא למ"ד דאוסר דהא אינ' קרובה לחלב הכליות כלל ובספר מהרי"ל בריש הלכות איסור והיתר כתב וז"ל דופן כבש הובא מבית הטבח ומצא בה מהר"י סג"ל י"ג צלעות ואמר לתתוך צלע עליונה כי היא צריכה ניקור כמו האחוריים דאין שייך לפנים רק י"ב צלעות ואמר יש ליזהר בזה למנות בכל פעם דהטבחים שוגגים מחמת מהירו' עכ"ל ומשמע דהאי עובדא הוי בצלע יתירה ובאותו צלע אמר מהר"י סג"ל שצריכה ניקר ואינו מספיק במה שהניח הטבח צלע אחד כמנהג' אלא אף אותו צלע נמי צריך ניקור ואינו שייך לפנים רק י"ב צלעות ולפי שלפעמים יש צלע יתירה והטבחים אינם יודעים בכך על כן צוה למנות בכל פעם י"ב צלעות וכל מה שישאר הכל נשאר באחוריים וחומרא יתירה היא להחמיר כולי האי דהא אפילו בצלע אחת אין אנו רואין שום איסור מצד הדין בכל דברי הפוסקים רק משום לשלם לך לך והגע עצמך והשתדל מעות מנה באשר תמצא בריבית ואני אשלם לך הקרן והריבית ונתן לו משכון מיד בשביל הריבית וכן עשה ראובן הלך אצל יהודא ולוה ממנו בריבית בדרך היתר ועכשיו בא שמעון ופרע לראובן המנה קרן ותבע אותו שיחזיר לו המשכון בחנם וטוען שאין רצונו כלל ליתן ריבית לשום איש ישראל כדין וראובן טוען שבשליחתו של שמעון נתן ריבית ליהודא בדרך היתר ועל מנת כן נתן שמעון המשכון בידו ונסתפקת הדין עם מי מצדדים אלו: תשובה דבר פשוט הוא דליכא למימר דראובן זה נעשה שלוחו של שמעון אלא ראובן הוא עיקר המלוה של שמעון ולכן אפילו אם כבר נתן שמעון לראובן הריבית ריבית קצוצה היא ויוצאה בדיינים ודבר זה מבואר בברייתא דפרק איזהו נשך אל תקח מאתו נשך ותרבית אבל אתה נעשה לו ערב ומסי' בגמ' אלא ערב דנכרי פי' אבל אתה נעשה ערב בשביל ישראל חבירך בריבית דוקא נגד הנכרי מאחר דנכרי הוא המלוה ופריך וכיון דדינא דנכרי דאזיל בתר ערב איהו ניהו שקיל מיניה ריביתא ומשני א"ר ששת שקבל עליו לדון בדיני ישראל אלמא דכל היכא דהמלוה אזיל בתר הערב הערב הוא הלוה של מלוה והדר המנהג א"כ הבו דלא לוסיף עליה ולמה נחמיר כולי האי להניח יותר מצלע אחת בדאיכא צלע יתירה ומ"מ כבר נשתרבב המנהג בכל ארצותינו להניח צלע אחת לחלק האחוריים אבל להניח יותר נעשה הערב מלוה ללוה ואף ע"ג דהתם גם הלוה נכנס עם הערב בשטר ואפי"ה כיון שהערב שלוף דוץ בתר ערבא אזיל ולא בתר לוה והשתא מצלע אחת לא נראה כלל בעיני ואחר שכתבתי זה מצאתי כתוב על שם הרב הגדול מהר"ר כנא שלום ז"ל שמעשה בא לפניו שנמצא לבהמה ארבעה עשר צלעות מצד אחד וכולן דומות זו לזו והכשיר את הי"ג עכ"ל והרב הזה רב מובהק היה וגדול בדורו וראוי לסמוך עליו להלכה ולמעשה דברי הק' בנימין אהרן ב"ר אברהם סלניק ז"ל: סז קנקן חדש מלא ישן ישמרך לא ינום ולא ישן' אתה אהובי בני הגדול האלוף ריש מתיבתא ואב"ד פ"ה מוהר"ר יעקל גר"ו אשר שאלתני על ראובן שהיה נושה בשמעון מנה בשטר. וכשהגיע זמן הפרעון אמר שמעון לראובן בעת הזאת אין בידי מעות ק"ו בנ"ד שיהודא אין לו עסק כלל עם שמעון רק עם ראובן ובודאי בתר ראובן אזיל ולא בתר שמעון שנאמ' שראובן הוא המלוה של שמעון ושמא תאמר דהתם נמי לא אמרינן אלא היכא דאכתי לא נתן הלוה בריבית לערב אבל בנ"ד שכבר נתן הריבית לא אמרינן שיחזיר וכן משמע מטור י"ד סי' קכ"ט דמ"מ לא נחלקו על הר"י קרקוז"א אלא שלא יפסוק כן הדין לכתחילה שיתן הלוה לערב הריבית אבל אם כבר נתן מדעת עצמו אין מוציאין מידו וכן כתב מורי מהרמא"י בהדיא בהג"ה נראה דדוקא התם אמרינן הכי שהלוה נכנס עם הערב בשטר נגד המלוה אבל בנ"ד שהמלוה אין לו עסק כלל עם שמעון הלוה פשוט הוא דהוה ריבית קצוצה מאחר דכל האחריו'