משאת בנימין קנט

לומר דשאני התם דגבי אבידה דממונא הוא והפקר ב"ד הוי הפקר ולהכי תקינו רבנן לסמוך אסימן מנין משא"כ לגבי איסורא ובפרט בחומר א"א וכן כתבו נמי התוספות פ"ק דמציעא גבי הא דאמר רב אשי ספוקא מספקא ליה אי סימנים דאורייתא או דרבנן וגם הרמב"ם בפ"ד מהלכות נחלות וז"ל אי הוה לו סימנים מובהקים בגופו והכירו אותו בכל אלו הדברים וכיוצא בהם אם אבד זכרו אח"כ יורדין לנחלה בעדות זה אע"פ שאין משיאין את אשתו שאני אומר שלא החמירו בדברים אלו אלא מפני איסור כרת עכ"ל ושמע מיניה דמחלקינן בין ממונא לאיסורא מ"מ נראה דהיינו דוקא בסימנים אמצעיים ובגופו למאן דאמר סימנים דרבנן היא דמחלקינן בהכי אבל בסימן מובהק בהחלט וה"ה נמי בסי' שע"י מנין שהם סימנים דאורייתא לכו"ע אין חילוק בין ממונא לאיסורא וה"נ אמרינן בפרק בתרא דיבמות מעשה בששים בני אדם שהיו מהלכין לכרך ביתר ובא נכרי ואמר חבל על ס' בני אדם שהיו מהלכין בדרך ביתר שמתו וקברתים והשיאו חכמים את נשותיהם ע"כ ופשוט הוא שעל מנין ששים בני אדם סמכו וע"י זה התירו את נשותיהם אלמא דגבי איסורא נמי סמכינן אמנין ואם כן בנ"ד שמצאו את היהודי ונער יש לסמוך נמי להתיר האשה מ"מ נראה דבנ"ד לאו סימן הוא כלל דלא סמכינן אמנין רק כשנראין ונכרין הדברים שבזמן אחד ובמקום אחד נהרגו שתיהן אבל בנ"ד מתוך עדות הב"ד ניכר שלא נמצאו הרוגים במקום אחד ולא בזמן אחד ויום אחד אלא רחוקים זה מזה הרבה וא"כ יש לחוש שמא היום בא אחד מן המזרח ונהרג במקום זה וזה בא מן המערב למחר ונהרג במקום אחר וא"כ בנ"ד אין כאן סימן מנין כלל ועוד דאפילו אם היו נמצאים במקום אחד ובזמן אחד לא סמכינן עלייהו דהא סמכינן אמנין דוקא בהעידו העדים שמצאום גם על מקום ההליכה לאיזה דרך שהיו רוצין לילך דהכי משמע מעובדא דכרכום ביתר דלעיל שבאו נכרים ואמרו חבל על ס' בני אדם שהיו מהלכין בדרך ביתר אלמא שהיו מעידין גם על מקום ההליכה או שדי מנין עם מקום היציאה וכן כתב נמי הר' אליה מזרחי סי' ע"ד דלא מועיל מנין אלא או עם מקום ההליכה או עם מקום היציאה וכן כתב נמי החכם בן לב בתשובה דמנין אינו מועיל אלא עם מקו' ההליכה ולפיכך בנ"ד שאין כאן עדות לא על מקום ההליכה ולא על מקום היציאה לא סמכינן אסימן מנין לבדו כלל העולה מדברינו שהאשה הנזכרת מר' פערל אשת כמר יצחק אייזיק הנזכר עדיין היא בחזקת איסור א"א קיימת דהא אין הנכרים המעידין מל"ת ואפילו אם היו מל"ת אין לנו על מה לסמוך שהרי לא העידו על שמו ולא ע"ש עירו גם אין כאן לסמוך לא על סימן מנין ולא על סימן רושם שבפניו ולא נתברר לנו כלל ממיתת כמר יצחק אייזיק הנ"ל בבירור גמור רק אומדנות בעלמא ואנן אין לנו לסמוך רק על בירור דברים כדאמרינן פרק יש בכור אי אקילו רבנן בסופה בתחילתה לא אקילו רבנן ופי' רש"י בסופה לאחר שכיוונו יפה שזהו הקילו חכמים בסוף עדותן להחזיקן אפילו בעבד ושפחה אבל תחלת העדיות דהיינו ראיית המת לא אקילו עד שיכירוהו יפה ומשמע שהכרת המת יהיה על צד הודאי והבירור גמור שלא יהא בו שום ספק. מש"כ בנ"ד שאין כאן בירור כלל דברי הקטן בנימין אהרן ב"ר אברהם סלניק ז"ל: סד שאלה בשר שנמלח על הדף כראוי ובתוך שיעור מליחה נפלה חתיכה אחת ע"ג קרקע והקרקע היא לחה מציר שנטף מן הבשר הנמלח מה דינו: תשובה מסתברא לן דאין כאן בית מיחוש כלל לאסור הבשר ואפילו קליפה לא בעי דהא אפילו בכלי שאינו מנוקב ממש מצד הדין אין לאסור רק מה שבתוך הציר ומה שחוץ לציר שרי כמו שכתב הרשב"א והרא"ש שהשיגו על הרב ר' פרץ שאוסר אפי' מה שחוץ לציר ודבריהם מבוארים היטב בטור י"ד סימן ס"ט ובדברי הרב ב"י ואע"ג שאנו נוהגין לחומרא כדעת ר' פרץ היינו דוקא בכלי שאינו מנוקב ממש ואף גם זה אינו אלא חומרא בעלמא. אבל בקרקע דמספקא לן אי הוה ככלי מנוקב אם לאו אין לאסור מה שחוץ לציר כלל כמו שכתב כל זה בת"ח כלל ששי סעיף ח' ונראה דאפילו