משאת בנימין קנז

דקרא דמפרשי רבנן שהוא כוחל את שתי עיניו בבת אחת היה סי' מובהק אבל אי לאו הכי אף על פי שהיא עקומה ביותר משאר בני אדם לא סמכינן עליו עו' מצאתי בתשוב' של מהרא"י ברונא באח' שהיה לו נקב מפול' בשן אחד מהשיניים והתירו את אשתו והרב מזרחי כתב בתשובה סי' ל"ו על אחד שהיה חסר אצבע פלוני מרגלו הפלוני עוד היה לו סימן אחר שהיה לו סביב ראשו כמין טבעת בלתי שער כלל וכתב התם שסימן כזה לא נמצא אפי' לאלף אלפים עוד כתב בתשובה סימן ע"ו באחד שהעידו עליו שמת שהיה שמו עזריאל אשכנזי מקוסטנטינא ואמצע שפתו עליונה היתה מוגבהת עד שהיתה שינו העליונה נראית משם אפי' בהיות פיו סתומה ופסק שאשתו מותרת בסי' מובהק כזה אף אם לא היה מעיד על שמו ושם עירו דשינוי כזה לא נמצא אפילו לאחר מאלף אלפים ומתוך שתי תשובות אלו משמע בהדיא שלא רצה לסמוך על שום סי' אלא על חסר או יתר אבר או על שינוי גדול שלא שכיח כלל באחד מאלף ואלפים מכל הני רבוותא משמע דלא סמכינן אסימנים רק חיסור או יתור אבר או שינוי אבר שהוא זר ומופלג הרבה ולא שכיח כלל אפי' במיעוט דמיעוטא אבל שינוי שאינו זר ומופלג כמו צלקת ורושם וכיוצא בהם לא סמכינן עלייהו לל כיון דשכיחי טובא ואע"ג שהרב ר' מאיר מפדאה נו"ע בתשובה סי' ל"ו התיר אשה אחת על ידי סימני צלקת ומשמע משום דסי' מובהק הוא התם מוכח שפיר דלאו על סימן צלקת לבד סמיך אלא מטעם דחזי בהאי עדות כמה ענינים וצדדים להתיר חדא שהנכרים העידו על שמו ושם עירו ושם חמיו דחשיב כמו שם אביו ועדיף טפי משם אביו דהתם איכא למיחש שמא בעל אשה אחרת הוא המת ששמו ושם אביו כשם זה אבל הכא כיון שהכיר את חמיו אבי אשתו ליכא למיחש לבעל אשה אחרת וק"ל. ועוד שהנכרי שראה לבעל האשה נטבע בים העיד שראה שהים השליכו ליבשה והכיר אותו במלבושיו שהיו עליו בעת שטבע ובכה"ג ודאי דליכא למיחש לשאלה ועוד העיד נכרי שני שהכיר אותו בט"ע ושהיה לו שינוי בחוטמו וצלקת אחד בפניו ואחד על יריכו וחיבור כל הסימנים הכלו יחד ודאי דאין לך סימן גדול מזה דאיכא כמה וכמה צדדין להתירא פשוט דעדיף מכל הסימנים כאשר כתבתי לעיל ואל תשגיח בדברי הר"ר דוד כהן ז"ל שכתב הב"י בשמו וז"ל ואפשר נמי דבשומא נמי אם פרט וצמצם השומא שאמר שיש שומא במקום פלוני מאבר פלוני סי' מובהק חשבינן ליה ע"כ וסי' שומא ודאי לאו הוא ממין סימנים החשובים כפי הכלל אשר כללנו למעלה. הא ודאי לאו מילתא היא משום דאין אנו מניחין דברי כל הני רבוותא שכתבנו מפני דברים של מהרד"ך דיחידאי הוא גם אין הוראותיו ודבריו מפורסמים לנו כלל אפי' כאחד מכל הנך רבוותא שזכרנו ועוד שאין דבריו מחוורים כלל בעיני דהא רבא הוא דמסיק בפ' ב' דיבמות ללישנא דסימנים דאורייתא דפלוגתא דת"ק ור"א בן מהבאי בשומא משום דמר סבר שומא מצויה בבן גילו ומצויה להשתנות לאחר מיתה ומ"ס שומא אינה מצויה בבן גילו ואינה מצויה להשתנות לאחר מיתה וידוע הוא דהלכה כת"ק דחייש לבן גילו ולהשתנות לאחר מיתה וא"כ מה מועיל שפרט וצמצם באבר מקום השומא מ"מ יש לחוש לבן גילו ולהשתנות לאחר מיתה ושמא תאמר דמהרד"ך סמך עצמו על אידך לישנא דרבא דאמר כולי עלמא סימנים דרבנן ולהאי לישנא לא פליגי ת"ק ור"א בפלוגתא דשומא מצויה בבן גילו ובהשתנות לאחר מיתה אלא פליגי דת"ק סבר שומא לאו סימן מובהק הוא ור"א סבר סי' מובהק הוא כדמסיק התם בהדיא ולהאי לישנא לא חיישינן לבן גילו ולהשתנות לאחר מיתה וס"ל להרד"ך דע"כ לא פליגי ת"ק אר"א דשומא לאו סי' מובהק הוא אלא בשלא פרט וצמצם המקום אבל פרט וצמצם המקום מודה ת"ק דסי' מובהק הוא והאי לישנא עיקר הוא וקי"ל כוותיה דהא הרי"ף והרא"ש לא הביאו רק האי לישנא דרבא דכו"ע סימנים דרבנן וגם שאר פוסקים פוסקין כהאי לישנא כל זה אינו מחוור דמה שפסקו כהך לישנא דסימן דרבנן לאו מטעמא דהלכתא הכי אלא מטעם דאמרינן בפ"ק דמציעא רב אשי ספוקי מספקא ליה אי סימנים דאורייתא או רבנן ומדמספקא ליה לרב אשי נקטינן לחומרא דסימנים דרבנן ולא סמכינן אסמנים רק אסימני' חשובים ביותר ודוקא לחומרא הוא דקי"ל סי' דרבנן