משאת בנימין קנה

לדברי האומרים שהרושם היה למעלה מן העין אשתו אסורה שהרי האשה עצמה אומרת שהרושם היה למטה וזה ודאי איש אחר הוא ונמצא הוא עדות מוכחשת גם לא דמי לההיא דפרק זה בורר דעד אחד אומר בדיוטא העליונה ועד אחד אומר בדיוטא התחתונה שאם המקומות הם קרובים שיכול לראות מזה לזה עדותן קיימת שאחד מהן טעה בין המקומות דבין דיוטא עליונה לתחתונה לא דכירי אינשי מאחר שראה ב' המקומות בבת אחת ולפי זה כ"ש בנ"ד דאיכא למיטעי טפי בין למעלה מן העין ולמטה דשאני הכא דמאן לימא לן דאלו הן הטועין שמעידין למעלה שמא אלו הן הטועין שמעידין למטה ואין זה בעלה של האשה הזאת ולפיכך אין כאן עדות כלל דהוה ליה עדות מוכחשת מ"מ נראה דלאו עדות מוכחשת היא דכיון דאלו שני כיתי עדים לא מוכח כלל מתוך עדותן שהעידו על איש אחד שהרי כת האחד העידו לפני העד ששמו שמואל זנוויל וגם העד יצחק בן יעקב העיד כן מפי נכרים אחרים וכת השני העידו בפני יהודים אחרים ובין עדות אלו לאלו היה זמן כמה חדשים. ואפשר לומר דשני הכתות הם אמת אלא שכת האחד העידו על בעלה של האשה העגונה והכת השני אפשר שהעידו על איש אחר ולפיכך אין כאן עדות מוכחשת ונחזור לענין ראשון לומר שאם לסמוך על סימנים שבגופו שהעידו עכומ"ז שהיה לו רושם תחת עינו גם זה לאו כלום הוא משום דנראה דלאו סימן מובהק הוא דמתוך סוגיית ההלכה דפרק בתרא דיבמות בהני תרי לישני דרבא דכו"ע סימנים דאורייתא ודכו"ע סימנים דרבנן מוכח שפיר דג' מיני סמנים הם סימני גריעי שאינן מובהקין כלל כגון ארוך וגוץ וכיוצא בזה וסימנים בינונים שהן מובהקין ואינן מובהקין כגון שומא וכיוצא בזה דפליגי בה רבי אליעזר בן דהבאי ורבנן וסימנים חשובים ומובהקין בהחלט כגון שינוי אחר וכיוצא בזה. ולהך לישנא דרבא דכו"ע סימנים דרבנן לא ממכינן כלל אסימנים רק אסימנים חשובים ומובהקין בהחלט ואנן קי"ל בהך לישנא דרבא דכו"ע סימנים דרבנן וכל זה מוכח שפיר ג"כ מתוך תשובת המזרחי סימן ל"ו וכן כתב נמי הרב ב"י בטור א"ה סי' י"ז גבי הא דאין מעידין אא"כ ראו פרצופו שלם עד פדחתו וחוטמו. ומאחר דלא סמכינן אלא אסימנים מובהקים בהחלט א"כ איך נסמוך על סי' רושם בעלמא דאי אפי' רושם בעלמא חשיב סימן מובהק בהחלט א"כ איזה סי' יחשב סימן בינוני דארוך וגוץ וכה"ג לא הוי סימן כלל הוא אפי' למ"ד סימנים דאורייתא ואם נאמר דשומא לבד הוא דהוי סימן בינוני אם כן מאי איכא בין לישני דסימנים דאורייתא לסימנים דרבנן דשומא אפי' למ"ד סימנים דאורייתא לא סמכינן עליה דקי"ל כתנא קמא דאמר שומא אין מעידין עליו וכל שכן ארוך וגוץ דלאו סי' כלל הוא ושאר סימנים אפילו רושם כולהו הוי סימנים מובהקין בהחלט וסמכינן עלייהו לכו"ע ולפיכך מוכרחים אנו לומר דסימן רושם וכה"ג דשכיחי הרבה חשובים סימנים בינונים דללישנא דסימנים דאורייתא סמכינן עלייהו וללישנא דסימנים דרבנן לא סמכינן עלייהו ובאמת כי דברים אלו צריכין עיון ודקדוק הרבה כי לא נתבאר כלל בתלמודא איזה סימן חשיב מובהק בהחלט ואיזה סימן חשיב סימן בינוני והמחברים קמאי ובתראי במקום שהיה להם להאריך ולהורות לנו הדרך שנוכל לסמוך על מה באופן שלא נכשל בחומר איסור א"א ולא גילו לנו רק ברצוא ושוב כמגלה טפח ומכסה טפחיים וזה אומר בכה וזה אומר בכה דרך העברה והמעיין בדבריהם לא ימצא נחת רוח להעמיד דבר על בוריו ולצרף באופן שיהיה ביניהם הסכמה אחת ואני הואיל ואתא לידן נימא ביה מלתא באופן שכמעט כל המחברים עמדו על נכון בהסכמה אחת כאשר אבאר בע"ה. הרא"ש בתשובה כלל נ"א סי' ז' כתב דאם אמר סי' מובהק כגון שהיה חסר אחד מאיבריו או יתר ברגליו או שום שינוי באחד מאיבריו סומכין עליו והטור הבי' דבריו בטור א"ה סי' קי"ח ורבינו ירוחם בנתיב כ"ג חלק ג' כתב דמספקא לן לפי תרי לישנא דרבא אם סימנים דאורייתא או דרבנן הלכך לא סמכינן אסימנים אפי' מובהקין לעדות אשה אלא בדבר ברור שאינו נמצא כך בגוף אחר ולכאורה נראה דרבינו ירוחם פליג אהרא"ש דאיהו בעי סי' מובהק שלא ימצא באיש אחר והרא"ש מתיר בחסר אבר או שינוי אבר שזה ודאי ימצא גם באיש אחר אבל מ"מ נראה