משאת בנימין קנד

כמו שמבואר בב"ד שהוגבה בעיר שדה לבן בפני החכם הזקן הרב מוהר"ר זעלימאן נר"ו: בדינא דהאי אתתא עיינתי ותוכן עדותיה הבנתי ועל כל צדדים טענתי. בדברי רז"ל כוונתי ולאיסורה אותה דנתי חדא דכל עכומ"ז שהעידו שמצאוהו הרוג לאו מל"ת הם ובעדותו של כמר יצחק בר יעקב לא נתפרש איך הוא יודע שנהרג בעיר וויטשאב יהודי עם נער אחד אם הוא עצמו ראה ההרוגים או שמע מפי נכרים אך שבסוף דבריו משמע שהוא עצמו לא ראה ההרוגים רק שנכרים הגידו לו מההרוגים ואם כן הוא ששמע מהנכרים צריכין אנו לידע בבירור אם הנכרים היו מל"ת וכל זמן שאין אנו יודעין בבירור מסתמא לא תלינן במל"ת ולא מבעי' לדברי הריב"ש בתשובה סימן שע"ז גם הר"ן כתב דנכרי מל"ת מפי נכרי מל"ת לא מהני עד שהנכרי השני שמעיד בפנינו יעיד בפירוש שהנכרי הראשון הגיד לו במל"ת אבל אם אמר סתמא ששמע מפי נכרי הראשון ולא פירש אם הנכרי הראשון היה מל"ת אם לאו לא מהני ולדידהו בנ"ד כ"ש דלא מהני דישראל מפי נכרי גרע טפי מנכרי מפי נכרי לענין זה כמו שיתבאר אלא אפילו לדברי מהרי"ק שורש קכ"א ובתרומת הדשן סי' רל"ט שכתבו שנכרי מפי נכרי אם הנכרי השני שמעיד בפנינו הוא מל"ת אע"פי שלא פי' בדבריו אם הנכרי הראשון היה מל"ת אם לאו עדותן עדות: מכל מקום גם הם לא מתירין בכה"ג אלא בנכרי מפי נכרי אבל בישראל מפי נכרי נראה דכ"ע מודו שאין עדותו עדות עד שיפרוש הישראל ששמע מפי הנכרי במל"ת וטעמא דמחלקינן בין נכרי לישראל היינו משום שישראל דרכו לישאל על ישראל חבירו מש"כ בנכרי שאין דרכו לישאל על ישראל ומסתמא אמרי' דלא שאל אותו רק במל"ת הגיד לו הנכרי הראשון. ועוד דאפילו אם שאל הנכרי על ישראל לאו כלום הוא דחשיב שפיר מל"ת משום שהנכרי אינו מרגיש בשאלת נכרי חבירו דמימר אמר מאי איכפית ליה נכרי בישראל אבל כשישראל שואל על ישראל חבירו מרגיש הנכרי דאיכא נפקותא לישראל בשאלה זו ומתכוין להיתר או להעיד ובודאי שקורי קא משקר כל זה משמע בדברי תרומת מדשן בסימן הנזכר ולפיכך אין בעדותו של כמר יצחק הנ"ל ממש עד שיעיד שנית בפי' שהנכרים הגידו לו במל"ת ועוד דאפי' אי הוה כאן מל"ת לאו כלום הוא דהא אין כאן לא שמו ולא שם אביו ולא שם עירו ומאן לימא לן שזה הנהרג שהעידו עליו הנכרים שהוא האיש של האשה הנזכרת דלמא איש אחר הוא וא"ת דנסמוך על הבגדים שהכירה האשה כמבואר בב"ד לאו כלום הוא ואפילו אם היו בבגדים סימנים מובהקין שהרי כבר פסקו האחרונים דחיישינן לשאלה ואם נסמוך על הסימנים שבגופו שהעידו הנכרים שהיה לו רושם תחת עינו וכן אומרת האשה ג"כ וגם אמו של יצחק אייזיק הנ"ל שתיהן אומרות שהיה לו רושם תחת עינו ואע"ג דלא הגידו הנכרים תחת איזה עין הימני או השמאלי ולכאורה נראה דבעי שיעידו תחת איזה עין דוקא דהא אמרינן בפ"ק דב"מ א"ר אשי כגון דאמר נקב יש בצד אות פלוני ודוקא בצד אות פלוני אבל נקב בעלמא לא וכתב הרב ר"א מזרחי בסי' ל"ח דדוקא אות פלוני ממש אבל בצד תיבה פלונית לא ולפי זה כ"ש שצריך להעיד תחת איזה עין נראה דלא דמי משום דגבי נקב צריך לדקדק טפי דנקבים ביריעו' שכיחי ולא חשיב סימן מובהק עד שיאמר תחת אות פלוני ממש דוקא אבל רושם שתחת העין לא שכיח כלל ולפיכך אין צריך לכוין תחת אוזה עין וכה"ג כתב ג"כ מהר"ר ישראל ברונ"א בתשובה שהעידו על א' שהיה לו נקב מפולש בשן ונקב מפולש בשן סי' מובהק הוא ולא העידו באיזה שן והתירו האשה מטעם דלא דמי נקב מפולש שבשן לנקב שבצד אות פלוני כאשר כתבתי ועוד דדוקא בגט הוא דדייקינן כל כך משום דאפשר בגט אחר אבל באשה עגונה אי דייקינן כל כך תהיה עגונה כל ימיה להכי לא מחמירינן וכה"ג כתב נמי הרא"ש בתשובה כלל נ"א סי' ב' גם אין לדחות העדות שהעידו על רושם שתחת העין משום שנכרים אחרים העידו שהיה רושם למעלה מן העין וה"ל עדות מוכחשת וזה לא דמי לא' אומ' מת וא' אומר נהרג דמשיאין את אשתו ולא חשיבנן לי' לעדות מוכחש' דהתם לדברי שניהם בין מת בין נהרג אשתו מותרת אבל הכא