משאת בנימין קנג

הסומא מברך שחרית ברכת התורה קודם פרשת התמיד אלא מאי אית להו למימר כיון דאין מוציא אחרים י"ח שרי אי נמי מגרס גריסי או אחד מכל הטעמים הנ"ל ה"נ נימא הכי גבי סומא העולה לקרות לס"ת ודי בזה לפסוק הלכה כדברי המתירין מצד הוכחות וראיות שהוא שדרך הראשון: הדרך השני לילך אחר רוב מנין ובנין הרי לפניך ספר הזוהר שהוא שקול יותר מכל המחברים שאחר חתימת התלמוד ואם יהיו כל המחברים בכף מאזנים א' וספר הזוהר לבדו יעלה בכף שנייה מכריע את כולם. והרי הוא עדיף מרוב מנין ובנין וכמו שכתב ב"י דאזלינן בתר דעת הזוהר נגד שאר מחברים. וק"ו בנדון שלפנינו דאיכא רבוותא טובא ורבים שמסכימים לדברי הזוהר הלא המה האגודה ונ"י ומהרי"ל ובנימין זאב ושלטי הגבורים כאשר הבאתי דבריהם למעלה. הדרך הג' שכתבנו לילך אחר דעות האחרוני' הנך רואה בעיניך שהמתירין הם בתראים המה מהר"י מולי"ן ז"ל ובנימין זאב. ושלטי גבורים ובפרט מהרי"ל שהיה גדול בדורו מאד עד שכמעט כל מנהגי ארצות אשכנ"ז נתייסדו על פיו והוא כתב שקורין לתורה אפילו סומא וע"ה שלא כדעת הרא"ש ומאחר שמתוך כל אלו ג' דרכים הנזכרים הדברים נוטין לדברי המתירין הכי נקטינן ואפילו לכתחילה קוראין לס"ת עם הארץ וסומא ובימי חורפי ראיתי ג"כ בארץ רוסי"א דשכיחי ע"ה טובא שלא היו יכולין לקרות בתורה אפי' אות אחת וקראו אותן לס"ת וכל רבותי היו רואין ולא מיחו ש"מ דס"ל כדברי המתירין. עוד תמיהני על דברי האוסרין דהיאך החליטו הדין לפרוק עול מלכות שמים מעל האנשים ובפרט במצוה רבה מפורסמת כזו ולא כן למדנו מרז"ל חכמי המשנה והתלמוד שהרי אמרו מיכל בת שאול היתה מנחת תפילין ולא מיחו בה גם אשתו של יונה היתה עולה לרגל ומביא קרבן ראייה. וההוא עובדא שהיו מביאין לעזרה וסמכו כאשר כתבו כל זה התוספתא פרק י"ט ובפרק המוציא תפילין דכל מצות עשה שהזמן גרמא הרשות ביד הנשים לעשותן ולברך עליהן וההיא דערבי פסחים מאן אמר אגדתא בי רב יוסף רב יוסף בי רב ששת רב ששת והיו מוציאין אחרים י"ח וגם היו מברכין ברכת אשר גאלנו וגם ר' יהודא דאית ליה סומא פטור מכל המצות מודה הוא דמדרבנן הוא חייב בכל המצות ומברך עליהן הרי לפניך שחכמי המשנה והתלמוד הניחו להם לבנים ולבנות ישראל לעשות ולקיים המצות ולברך עליהן אקב"ו ואע"ג שלא נצטוו ע"כ וגם בקצת המצות שלכאורה מכוער הדבר ואינו הגון כגון ההוא דמיכל בת שאול וכיוצא בזה שהרי תפילין צריכין גוף נקי וזה לא שייך באשה וגם עולת ראייה של אשת יונה נמי מחזי כחולין בעזרה ואעפ"כ ויתרו חז"ל על הדבר מטעם דקבלת עול מלכות שמים עדיף טפי ומטעם נחת רוח כדאמרינן בפרק אין דורשין לא מפני שסמיכה בנשים אלא כדי לעשות נחת רוח לנשים וא"כ ה"ה נמי בנדון שלפנינו שיש לוותר לע"ה וסומא שאין למחות בידם לעלות לס"ת ולברך כדי שיהיו בכלל קבלת עול מלכות שמים וכדי לעשות להם נחת רוח ואחר שכתבתי זה מצאתי בדברי שני גדולי הדור שבזמנינו. האחד הוא החכם הגדול מהר"ר משה איש חי אשר נתבקש בישיבה של מעלה זה ארבעה שנים בשנת שס"ו וכתב בספרו שחבר ונקרא מטה משה שדעתו כדברי המתירין והשני הוא החכם הגדול הזקן המופלג מהר"ר מרדכי יפה נר"ו השם יוסיף ימים על ימיו ובחיבורו הנקרא לבוש מלכות סי' קמ"א כתב בפשיטות כדברי המתירין והעיד בשם רבותיו שקוראין לסומא לס"ת. אמנם הוא חוכך קצת לאיסור לענין ע"ה ואני אומר כדאי הוא מהר"י מולי"ן ז"ל לסמוך עליו ועל דבריו גם בע"ה וכן ראיתי נוהגין לפני רבותי לקרות ע"ה לס"ת כאשר כתבתי בסמוך הנלע"ד כתבתי נאם בנימין אהרן ב"ר אברהם סלניק ז"ל יום ה' ג' תמוז ש"ע לפ"ק לפרשה כי כל העדה כלם קדושים: סג על דבר האשה העגונה שמה פעריל בת חנן מק"ק ברעזאן אשת יצחק אייזיק בר משה אשר הלכה האשה עם בעלה הנ"ל לדור בעיר אחת מערי הספר וכאשר דרו שם הלך בעלה ממנה ולא חזר אליה כי נעלם ולא נודע מקומו איו והנה עדים מעידים על הריגתו