משאת בנימין קנא

א שיוכיח בראיות גמורות מתוך התלמוד או מתוך פסקי הגאונים: ב אפילו בלא הוכחה וראיה אלא כיון דחזינן דאיכא רוב מנין ורוב בנין פסקינן הלכתא כוותייהו דיחיד ורבים הלכה כרבים: ג דבכל מקום פסקינן הלכה כבתראי נגד קמאי מאביי ורבא ואילך והנה הנדון שלפנינו בכל אלו הג' דרכים הלכה כדברי המתירין: הא' מצד הוכחות וראיות יש לנו להוכיח כי דברי האוסרין אינן מחוורים כי המה בנויין והעמידו יסוד שלהם על התוספתא דקתני בני הכנסת שאין להם מי שיקרא כי אם אחד עומד וקורא יושב ועומד וקורא יושב ועומד אפילו שבעה פעמים וכתב הרא"ש דמכאן ראיה דמי שאינו יודע לקרות שלא יעלה בתורה דאם היה מותר שיעלה ויברך טוב היה יותר בענין זה ממה שיקרא א' ז' פעמים ע"כ וכה"ג כתב נמי ריב"ש. עוד כתבו הטעם דמי שאינו יודע לקרות דלא יעלה משום דהוי ברכה לבטלה. ועובר משום לא תשא ולא מסתבר שהוא יברך על קריאת ש"ץ וא"ת אע"ג שאינו יכול לקרוא מתוך הכתב מ"מ יקרא בע"פ מלה במלה אחר קריאת הש"ץ כבר תירץ ב"י דגם זה לא יתכן משום דק"ל דברים שבכתב אי אתה רשאי וכו' זהו טעם דברי האוסרין ואני תמה עליהם דמה שהביאו ראייה מן התוספתא אינה ראיה כל דאדמקשו לדברי המתירין תיקשי נמי לדידהו דמידי טעמא של האוסרין אלא משום ברכת התורה דהוי ברכה לבטלה וא"כ בימי התוספתא שלא היה נוהגין לברך העולין לס"ת רק הראשון שהיה מברך ברכה ראשונה והאחרון שהיה מברך ברכה אחרונה יקשה וכי לא טוב יותר שיעלה ז' גברי זה אחר זה ואע"ג דלא ידעי למקרי רק שהש"ץ יהיה העולה ראשון ואחרון משום ברכה ראשונה ואחרונה וזה ודאי עדיף ואיכא היכירא טפי ממה שהחזון עומד ויושב אלא מאי אית לך למימר דודאי אין הכי נמי דבהכי עדיף טפי אלא שהתנא רבותא אשמעינן שאפי' ביושב ועומד סגיא מכ"ש כשעולין ז' גברי. הכי נמי לדברי המתירין נמי תתרץ הכי ולפיכך אין ראיה מזאת התוספתא כלל ואין לומר דדוקא לדברי המתירין הוא דיש להקשות אתוספתא דלעיל משום דאינהו לא חיישי לברכה לבטלה אף במי שאינו יכול לקרות בתורה ולהכי קשיא טובא דיעלו ז' גברי ויברך הראשון והאחרון מה שאין כן לדברי האוסרין דחיישי לברכה לבטלה וע"כ צריך הש"ץ לעלות בראשון ובאחרון וזהו גמגום שיעלה הש"ץ ב' פעמים לאו קשיא הוא דמכל מקום עדיף שיעלה הש"ץ ב' פעמים משיעלה שבעה פעמים דאיכא גמגום טפי ועוד דאין זה גמגום כלל דהא ק"ל אם אין לוי כהן קורא ב' פעמים ויברך תחלה וסוף בכל פעם ואע"ג דב' פעמים זה אחר זה איכא גמגום טפי גם הכהן מברך ב' פעמים תחילה וסוף אפ"ה לא חיישינן לגמגום ק"ו בנדון דתוספתא דליכא גמגום כלל ומה שכתבו דכל מי שאינו יודע לקרות ומברך הוי ברכה לבטלה ועובר משום לא תשא כבר כתבו התוספות בר"ה פרק י"ט דהאי דרשא לאו דרשא גמורה היא וברכה לבטלה אינה אסורה אלא מדרבנן עוד כתבו שם בהדיא אהא דאמרינן בערבי פסחים סומא פטור מלומר הגדה ופריך מרב ששת ורב יוסף דהוי אמרי הגדה בביתם ומוציאים אחרים ידי חובתן ומדלא פריך היכא הוו מברכים בהגדה ש"מ דאף מי שאינו צריך לברך ופטור ממנה יכול לברך ולהכניס עצמו בחיוב המצוה והברכות דאין איסור בברכה לבטלה רק מי שמברך בלא צורך כלל אבל מי שמכוין למצוה שפיר דמי וא"כ בנדון דידן העולה ואינו יכול לקרות שפיר דמי שיברך ברכת התורה ואין כאן משום ברכה לבטלה כיון שמכניס עצמו למצוה ומוציא אחרים ידי חובתן בברכה זו ומה שכתבו עוד דאין מסתבר שיברך העולה על קריאת הש"ץ ואף אם יאמר מלה במלה בע"פ אחר הש"ץ. לא יתכן משום דדברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן בע"פ. הא ודאי ליתא דמה צריך העולה לקרות כיון ששומע הקריאה מפי הש"ץ דהא קיימא לן שומע כעונה ועוד דהא אפילו מי שיכול לקרות אינו רשאי לקרות עם החזן כמו ששנינו במגילה קראוהו ב' יצא ותנא מש"כ בתורה דאין קורא אלא אחד ואע"פ שכתב הרא"ש שזה שאמרו מש"כ