משאת בנימין קנ

וגם גרע מהם כי לדעת האוסרין הביא דעת הטור והרא"ש והריב"ש והרד"א כאשר הבאתי דבריהם למעלה והוסיף עליהם עוד דעת הר"ן ורבינו ירוחם בשם תשובת הרשב"א והרמב"ם ז"ל ושיבולי הלקט ומהר"י בן חביב ז"ל ולדעת המתירין לא הביא כי אם דעת נ"י והאגודה והזוהר ועל דברי נ"י והאגודה כתב הרב ב"י דאין לסמוך על דבריהם נגד כל הני רבוותא ועל דברי הזוהר כתב הרב ב"י בשם הרב הגדול מהרא"י ז"ל שראוי לחוש לדברי הזוהר ואין לקרו' כלל אלא אחד ובסוף דבריו סיים הב"י וז"ל וכיון דלדברי הזוהר אסור לקרות אלא חד בלבד. ועכשיו שנהגו שהש"ץ הוא הקורא העולה אסור לקרות אע"פ שלדברי הפוסקים צריך לקרות ואם לא יקרא כתבו דהוי ברכה לבטלה מאחר שלא נזכר זה בתלמוד בהדיא לא שבקינן דברי הזוהר מפני דברי הפוסקים ועוד דהא איכא למימר דכל שהעולם שומע מה שהש"ץ קורא ומכוון לבו לדבריו הרי הוא כקורא דשומע כעונה הלכך צריך העולה ליזהר מלקרות עם הש"ץ ומיהו אפשר שאפילו לדברי הזוהר רשאי לקרות והוא שלא ישמיע לאזנו וכן משמע מהלשון השני שכתבתי שמדמה ליה לתפילה שאסור להשמיע לאזניו ואע"פ שבלשון הראשון שכתבתי לא הזכיר אלא דיבור אפשר דכל שאינו משמיע לאזניו לא קרי ליה דיבור וכן ראוי לעשות לקרות העולה בנחת בענין שלא ישמיע לאזניו עכ"ל אלו הן המערכות שערכתי וגם כי הרב ב"י הוסיף דעות בדעות האוסרין האמנם שאין בדבריו ממש כי הדעות שהוסיף הם הר"ן ורבינו ירוחם בשם תשובת הרשב"א והרמב"ם ושבולי לקט ומהרי"ן חביב ומי שמעיין היטב בדברי רבוותא אלו יראה מבואר שאין בכלל דבריהם שום רמז לדעת האוסרין בתחילה הביא דעת הר"ן שכתב שם שמה שנהגו עכשיו שהש"ץ קורא בקול רם אפשר שהנהיגו כן כדי שלא לבייש את מי שאינו בקי. ומתוך דברים אלו ליכא סיוע כלל לדברי האוסרין ולא לדברי המתירין ואיני יודע מה ראה הרב ב"י בדברי הר"ן יותר מבדברי כל המחברים שהרי כל המחברים כתבו כן ואפי' כת המתירין עוד הביא דברי רבינו ירוחם בשם הרשב"א ודברי הרמב"ם בפרק ב' מהלכות ת"ת גם מהם ליכא למשמע כלל שהם לא כתבו רק שדברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן בע"פ וזה תלמוד ערוך הוא בפרק הניזקין ואף המתירין יסכימו לזה אלא שהם סוברים דזה לא הוה בע"פ כיון שהש"ץ קורא מתוך הכת' והעולה קור' אחריו מלה במלה גם אפשר שהמתירין סוברים שהעולה אינו קורא כלל ודי לו ששומע הקריאה מפי הש"ץ דשומע כעונה ומספר שבולי לקט נמי אינו ראיה שאני לא מצאתי בכל הספר שום דבר לענין זה רק מה שכתב אמר רבה בר כהנא כיון שנפתח ס"ת אסור לספר אפי' בדבר הלכה ומקשה מהא דאמרי' רב ששת מיהדר אפיה וגריס ומשני בחד שינויא דשאני רב ששת דסגי נהור הוי ופטור מקריאת התורה דדברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן בע"פ ע"כ אם כוונת הב"י היה לסייע מהא דרב ששת לסומא שבזמן הזה לא דמי כלל משום דבימי רב ששת עדיין לא היתה התקנה שהש"ץ קורא אלא העולה הוא הקורא וזה א"א לסומא שיקרא בעצמו וזה פשוט הוא שהתקנה נתקנה בדורות האחרונים אחר חתימת התלמוד ולפיכך בזמן הזה שהש"ץ קורא סומא אינו פטור מקריאת התורה דקי"ל כרבנן דסומא חייב מדאורייתא בכל המצות שבתורה כמו שכתב הרא"ש כלל ד' סעיף כ"א: והר"ן בפ"ק דקדושין גבי מאן דאמר לי סומא פטור מן המצות עבידנא יומא טבא לרבנן וכן כתבו הרבה מהמחברים וכן פסק מורי מהרש"ל ז"ל בתשובה סימן ע"ז אמנם מה שהביא ממהרי"ן חביב ז"ל בזה לא אוכל דבר כי דבריו לא ראיתי והעולה מזה שמה שחשב הב"י להביא ראיה מהנך רבוותא לדברי האוסרין לאו ראיה היא כלל כמו שביארתי ונמצא שכת האוסרין אינו אלא ארבעה והם הרא"ש והטור והריב"ש והרד"א וגם דברי הרד"א אינם מוכרחין לאיסור כי מתוך לשונו משמע שאף מי שאינו יודע לקרות מתוך הכתב רק כשיקרא לו הש"ץ מלה במלה יודע לאמר הדברים ששומע בע"פ יעלה וש"ד ומעכשיו אבא אל הענין בעצמו ואומר כי כל הרוצה לפסוק הלכה ולהכריע היכא דאיכא פלוגתא דרבוותא זה לא יתכן כי אם באחד משלשה דרכים שיוכיח