משאת בנימין קמט

אלא מיירי שאין יודע לקרות וזו היא ראיה למה שכתבתי לעיל דמי שאינו יודע לקרות שלא יעלה בתורה דהויא ברכה לבטלה דאם היה מותר שיעלה ויברך והחזן יקרא טוב היה יותר בענין זה ממה שיקרא אחד שבעה פעמים עכ"ל עוד כתב בתשובה כלל ג' סימן י"ב וז"ל ובור לקרות בתורה אין דבר הגון כי מאחר שהוא מברך צריך שיקרא שלא תהא ברכה לבטלה אמנם אם קורא עם החזן ויודע להבין ולחבר האותיות ולקרותם עם החזן מקרי שפיר קריאה אבל שיברך הוא על מה שהחזן קורא והוא לא יקרא כלל לא יתכן עכ"ל הטור או"ח סימן קמ"א הלך בשיטת אביו הרא"ש ז"ל הן מה שכתב בפסקיו הן מה שכתב בתשובה הנזכרת הריב"ש בתשובה סי' ר"ד כתב וז"ל אם אינו יודע לקרות הדבר ברור שאינו עולה כלל ואפילו אין שום כהן אחר ואיך יעלה והוא אינו יודע לקרות ואע"פ שנהגו ששליח ציבור מקרה את הכל היינו שלא יטעה בקריאתו אבל צריך הוא כשיקרא עם הש"ץ שיבין מתוך הספר ואם לא כן אינו עולה כלל ואדרב' כשמברך הוה ברכה לבטלה ועובר משום לא תשא עכ"ל והביא ראיה לדבריו מהתוספתא דלעיל ממש כאשר כתוב למעלה בדברי האשיר"י: אבודרה"ם אחר שהביא דברי האשיר"י הביא ג"כ עובדא דר' עקיבא שקראו אותו לעלות לס"ת ולא רצה לעלות וכו' וכתב עלה וז"ל ומכאן יש ללמוד ק"ו לאותן שעולין לקרות בתורה שאין יודעין אפילו אות אחת שאינן רשאין לעלות וצריך למחות בידם שלא יעלו וכתב רבינו סעדיה שאם הם צריכין לזה האיש שאינו יודע לקרות שיעלה לפי שהוא כהן או לוי ואין שם אחר זולתו יראה ש"ץ אם כשיקרא לו מלה במלה יודע לאמר יכול לקרות ואם לאו לא יעלה עכ"ל אלו הן דברי האוסרין ועכשיו אביא דברי המתירין: האגודה בפרק החובל כתב וז"ל ונראה לי במקום דליכא כהן בעיר אלא סומא נראה דמותר לקרותו לס"ת ולא יאמר אין כאן כהן כיון דקריאת התורה מדרבנן יכול הסומא להוציאו ואי משום ברכה לבטלה הלא גם הרואה פטור לברך דהא בירך שחרית אלא שמחייב את עצמו הכי נמי לא שנא ואי משום דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן בעל פה לאו כלום כיון דבזמן הזה אינו קורא אלא החזן וכן הוריתי לגולב"א פעם אחת עכ"ל: נימוקי יוסף בשם ספר האשכול הביאו הב"י באו"ח סימן קמ"א וז"ל דהא תנן בפרק הקורא את המגילה עומד סומא אינו קורא בתורה היינו לומר שאינו קורא בע"פ אבל אוקמי אינש אחרינא שפותח ורואה והסומא מברך ועומד בצידו שפיר דמי והכי מצי עביד חתן סומא עכ"ל: מהרי"ל בהס"ת כתב וז"ל אומר מהר"י סג"ל קורין לתורה אפי' עם הארן וכן הסומא ולא נהגינן כהרא"ש דפסק דהסומא לא יקרא ע"כ לשונו. בנימין זאב בתשובה סימן רמ"ה נשאל על הסומא אם יכול לעלות לס"ת ולברך ברכות התורה' והשיב דשפיר דמי שיעלה הסומא ויברך ברכת התורה והאריך בראיות הרבה ע"ש: שלטי הגבורים פרק הקורא את המגילה עומד כתב וז"ל כתב הרא"ש ע הסומא שיכול להתפלל ולהוציא אחרים ובלבד שלא יקרא בתורה שאסור לקרות בתורה בע"פ ויש מי שהורה שהסומא יכול לעלות ולקרות בתורה עכ"ל הזוהר בפרשה ויקהל הביאו הרב ב"י ז"ל בטור או"ח סימן קמ"א וז"ל כגוונא דא מאן דקרי בספרא דאורייתא חד קרי וחד לישתוק ואי תרין קראין באוריי' גרעי מהימנותא לעילא ע"כ עוד כתב שם וז"ל ומאן דקרי באורייתא להוין חד קאים עליה ושתיק דלא ישתכח בר דיבור חד בלחודוי לא תרין דיבורא לשון הקודש חד וחד הוא לא תרין ואי תרין משתכחין בס"ת גריעותא דרזא דמהימנותא איהו וגריעו דיקרא דאורייתא. ע"כ המה דברי כת המתירין והנה הרב ב"י ז"ל הביא בחיבורו דעת האוסרין ודעת המתירין והוסיף עליהן וגם