משאת בנימין קמז

אין שום טעות בעת שהמרו שהרי שום א' מהן לא היה יודע אם ינצח אם לא ואפ"ה הקנה ודאי גמר ומקני מספק וכמו שכתב ב"י בסי' ר"ז ד' כללים שהעלה שם וגם אגב דבעי למקני גמר ומקני מש"כ הכא דשום אחד מהם לא בעי למקני מידי שהרי לצדקה היתה כוונתם וגם הטעות הקדים את תנאם שהרי טעה בדין פשוט בעת שהמרו ובכן תתענג על רוב שלום כנפשך ונפש אביך: סא ולענין הכיס של עינוניתא דורדא מורי מהרש"ל ז"ל כתב דהכיס אינו מעכב כלל מאחר שלא מצינו חומרא זו בתלמוד אמנם מורי מהרמא"י ז"ל בהג"ה שו"ע טי"ד אוסר בין אין לה כיס כלל או אפי' יש לה ואינה מונחת בתוכה וכן אם יש לה ב' כיסים בכל זה כתב שהוא טרפה. ולי הקטן נראה לע"ד דודאי הדין עם מורי מהרש"ל מאחר שטריפות זו לא מצינו לא בתלמוד ולא בפסקי הגאונים אבל מאחר שכבר נהגו בארצות הללו לאסור כשחסר הכיס או כשאינה מונחת בתוכה: ואף כשמניחין בתוכה חוזר ויוצא ממנו כשנופחין בריאה אין לשנות המנהג דלא להוי אלא כדברים המותרי' ואחרים נהגו בהן איסור ובפרט שבספר הכל בו סימן ק"א אוסר בחסרון הכיס בשם הר"ר משה בר יהודא וכן נמצא בהג"ה מהרי"ו אך במה שאוסר אם יש לה שני כיסין זה לא יתכן כלל דדבר זה ודאי לא נהגו ולא נמצא הוראה זו בשום מקום בעולם גם אנחנו לא נחמיר להפסיד ממון ישראל בחנם ואף שמהררא"י ז"ל כתב ששמע דבר זה בשם מהר"ש מזי"א מאן לימא לן שזה מהר"ש מזי"א בר סמכא הוא וגם מאחר שלא הביאו דבריו שום אחד מהאחרוני ש"מ דלא שמיע להו ולא קבלו ממנו בני דורו הוראה זו ואין להקשות מאחר דכבר נהגו לאסור היכי דחסר הכיס אם כן על כרחך צריכין אנחנו לאסור גם כן כשיש לה שני כיסין מטעם כל יתר כנטול דמי והוי כמאן דלית ליה כיס כלל הא ליתא דלא אמרינן כל יתר כנטול דמי אלא באבר שאם ינטל יהיה איסורו מחמת אבר החסר בעצמו אבל הכא מה שאוסרין כשנחסר הכים אין איסורו מחמת חסרון הכיס דמאי איכפת לן בכיס וכי בשביל חסרון הכיס תמות הבהמה אין זה אבר שהנשמה תלויה בו אלא העיקר הוא משום הוורדא כי הוורדא דרכה להיות בכיס תמיד כדי להגין עליה מחום ורחיפת האונות שרוחפות ומתנענעות תמיד בלי הספק בחיי הבהמה ולפיכך כל שניטל הכיס הוי כאלו ניטל הוורדא ותדע דאין חסרון הכיס מחמת עצמו הוא דהא אפילו אם לא נחסר הכיס אם אין הוורדא מונחת בתוכו אנו אוסרין אותה. אלא ע"כ אין איסורו אלא מחמת הוורדא וכיון שכן הוא שאין האיסור מחמת הכיס אלא מחמת הוורדא הלכך אין לנו לאסור אלא בחסר הכיס ממש אבל כל זמן שלא חסר הכיס עדיין אלא שאנו רואין כאלו חסר כבר משום דכל יתר כנטול דמי כגון שיש לה ב' כיסין אין לנו לאסור בכה"ג דלא אמרינן רואין ב' פעמים דהיינו רואין כאלו ניטל הכיס ואם ניטל הכיס רואין כאלו נחסרא הוורדא דסוף סוף השתא עדיין לא ניטל הכיס ומגין שפי' על הוורדא וחילוק זה שמחלקינן בין חסר האבר שאיסורו מחמת עצמו ובין חסר האבר שאין איסורו מחמת עצמו אנו למדין מדין טרפשא דכבדא שכתבו הגאונים שאם נקבה נקב מפולש שמטריפין אותה וכתב הרב ב"י בי"ד סימן מ"א בשם המרדכי ומהרא"י ז"ל דאם נסרכה טרפשא דכבדא לדופן לא מטרפינן בהכי והקשו שם כיון דמטרפינן בנקב הכי נמי היה לן למיטרף בסרכא דסתימת הסרכא לאו כלום הוא דהא כל הגה"ה קרום שעלה מחמת מכה לדידן קי"ל דאפי' שאר אברים שנקובתו מדאורייתא אין סרכא פוסלת אותו אלא בריאה בלבד אין כאן הוכחה כלל מסרכא דבטרפשא דלא עדיפא מסרכא בשאר בני מעיים אך לפי דברי מהרמא"י דס"ל דסרכא בשאר בני מעיים טרפה כמו שכתב הב"י בשמו בסי' מ"ז ואפי' הכי מכשיר בטרפשא מטעם דאין טרפות שלה מחמת עצמה לפי זה יש כאן הוכחה וראיה גמורה וסלקא כהוגן וק"ל דאורייתא שהרי טרפות אינו קרום. ותירצו דמאחר דטרפות נקב מפולש בחצר הכבד לאו מחמת עצמה היא אלא מחמת הכבד שסופה להינטל ולפיכך אי איכא נקב מפולש ממש אמרי' שסופו לינטל הכבד אבל כל זמן שאין נקב ממש רק ע"י סרכא לא אמרינן הכי והשתא הלא דברים ק"ו הוא דמה התם דטרפות דכבד מנו אותו חכמים במשנה