משאת בנימין קמו

לכן הדבר צריך דרישה וחקירה מאוד כדי שיצא הדין דין אמת לאמתו ושלום. נאם אביך בנימין אהרן ב"ר אברהם סלניק ז"ל: ס ואשר שאלתני בשנים שהמרו זה את זה בקנס עשרה זהובים אדומים לצדקה שמי שיזכה בדין יתן שכנגדו הקנס הנזכר לצדקה ונסתפקת אם חייב זה שכנגדו ליתן העשרה אדומים כי אמירה לגבוה היא או לאו משום דדברים בעלמא הן: תשובה יראה דאינו חייב ליתן לצדקה כלום משום דנדר בטעות הוא שהיה סבור שהדין עמו והנדר ושבועה שבטעות לאו כלום הוא. דתנן פ' ארבעה נדרים נדרי שגגות אם אכלתי ואם שתיתי ונזכר שאכל ושתה זכו'. ומסיק התם תנא כשם שנדרי שגגות מותרין כך שבועות שגגות מותרין. היכי דמי שבועות שגגות כגון רב כהנא ורב אסי הדין אמר שבועתא דהכי אמר רב. והדין אמר בשבועתא דהכי אמר רב כל חד וחד אדעתיה דנפשיה שפיר קמשתבע ואמרינן נמי בפרק ג' דשבועות האדם בשבועה פרט לאונס כדרב כהנא ורב אסי מר אמר שבועתא דהכי אמר רב ומר אמר שבועתא דהכי קאמר רב ע"כ. והשתא הלא דברים ק"ו הוא ומה התם שנדר גמור הוא ושבועה גמורה היא. ועוד דהתם לאו טעות גמור הוא שהרי קודם שנדר היה יודע שאכל ושתה אלא שבשעת הנדר שכח. ובענין דרב כהנא ורב אסי נמי לאו טעות גמור הוא מאחר שחבירו היה אומר שכך אמר רב היה לו לחוש לדבריו ולחשוב שמא לא הבין דברי רב והיה לו לפחד מעונש השבועה. ואעפ"כ אמרינן כיון שבשעת הנדר והשבועה היה טועה ואנוס לאו כלום הוא ומותר ק"ו בנדון זה דלא היה לו ידיעה אחרת לעולם. גם לא היה לו לחוש לדברי חבירו דהא לאו בגמרא תלו מלתייהו אלא בסברא. וא"ל דשאני התם דלא תלו הנדר והשבועה בשום דבר ולפיכך אם נודע הדבר שעל שקר נדר או נשבע אמרינן דנדר ושבועה בטעות לאו כלום הוא כי מה דהוה הוה ומה יש לו לעשות אבל הכא כיון דתלוי הנדר בקנס לצדקה יכול להיות שצריך לקיים את נדרו וליתן הקנס לצדקה. זה אינו דהתם נמי מיירי דתלוי הדבר באכילת פירות כגון שאמר קונם אכילת פירות עלי אם אכלתי או שתיתי ונזכר שאכל ושתה ואפי"ה לאו כלום הוא ומותר באכילת פירות ולא אמרינן שקיים את נדרו ולא יאכל פירות והיינו טעמא דכיון שנדר בטעות אין כאן נדר כלל וכאלו לא נדר מעולם דמי ולישנא דרישא דמתניתין דקתני ד' נדרים התירו משמע דהתירו לגמרי שאינו צריך לא לשאול על נדרו ולא לקיים נדרו. וכן ל' הברייתא דקתני כשם שנדרי שגגות מותרין כך שבועות שגגות מותרין ומשמע דמותרין לגמרי ובהדיא כתב שם הר"ן ז"ל אההוא עובדא דרב כהנא ורב אסי דאפילו אי תלו רב כהנא ורב אסי השבועה באכילת פירות לאו כלום הוא. וכן משמע נמי בתוספת בפ"ג דשבועות גבי ההוא עובדא דרב כהנא ורב אסי לאו למפטריה מקרבן גרידא קאמר רב אלא אפילו עונשין נמי ליכא דלישנא דמותרין משמע דמותרין לגמרי הרי לך כל נדר ושבועה בטעות מותרין לגמרי ואין עליו לקיים נדרו ולא שום עונש והכי נמי אין עליו שום חובה ליתן לצדקה. ולא דמי לאסמכתא דקני בצדקה ואע"ג דבהדיוט לא קני. אפ"ה צדקה שאני דאמירה לגבוה היא. התם שאני דהא אסמכתא לאו טעות הוא כלל אלא משום דאמרינן באיזה נשך כל דאי אסמכתא הוא ולא קנייה והיינו טעמא דכל האומר אם אעשה יהיה כך ואם לא אעשה יהיה כך סמך עצמו שודאי יעשה הדבר ולא יעבור מאחר שבידו לעשות הלכך לא גמר ומקני ואף על גב דלבסוף עשה ועבר. מ"מ מתחילה כשאמר אם לא יעשה יתחייב כך וכך לא היה מחשבתו לעבור ולהתחייב אלא לעשות ולקיים ולהפטר וא"כ לא גמר ומקני ודבר זה תמצא מבואר שם בפירש"י ותוספת ושאר מחברים. ובהדיוט הוא דאמרינן הכי אבל בצדקה לא שייך למימר לא גמר ומקני דצדקה אינה צריכה קנין רק באמירא בעלמא סגי כדאמרינן אמירה לגבוה היה אבל הכא כיון דנדר בטעות היה לאו כלום הוא וכאלו לא נדר לגמרי דאמרינן בשבועה פרט לאונס ולא דמי נמי לב' שהמרו זה את זה כגון משחקי בקוביא ומפריחי יונים דהתם