משאת בנימין קמה

שכבר ביטל קודם זמן איסורו כמו שאנו נוהגין לומר כל חמירא כו' דחזיתיה ודלא חזיתיה ושוב אינו עובר עליו משום ב"י וב"י ביטל זה אין בו ממש לענין זה חדא דהטובל ושרץ בידו מה מהני וזה ביטל בפיו ובשפתיו ולבו בל עמו שהרי לא ביטלו בלב דדעתיה עלויה ומאחר שהוא עדיין בביתו וברשותו חצירו קנה לו ואף שלא מדעתו וק"ו בנ"ד שהוא מדעתו וניחא ליה בקיומו והביטול הוא עיקר בלב ולא בפה כדאמרינן מבטלו בלבו ובכל מקום דאמרינן מבטלו בלבו ודיו כגון במפולת או באוצר חטים שנאצר ל' יום קודם פסח היינו דוקא שמבטלו לגמרי ואין בדעתו לזכות בו כלל לעולם אבל בכה"ג דדעתיה עלויה ודואג עליו ודאי שאין כאן ביטול כלל ועובר בב"י וב"י עד שיבערנו מן העולם ועוד דאפי' אם בטלו בביטול גמור שאז אינו עובר עליו מדאורייתא מ"מ מדרבנן חייב לבערו ולקיים בו מצות ביעור שריפה. ולא מבעיא בימי הפסח אלא אפילו אם שהתה לאחר הפסח מ"מ אפילו לאחר הפסח בעי ביעור שריפה כדאמרינן לא בדק תוך הפסח יבדוק לאחר הפסח כו' וכדאיתא פ"ק דפסחים. ועוד דאמרינן התם א"ר יהודא אמר רב המוצא חמץ בתוך ביתו בפסח ביו"ט יכפה עליו כלי. וכתב הר"ן ולאחר יו"ט שורפו והתם פשוט דאפילו בביטלו כבר קמיירי וכדאיתא בטור א"ח סי' תמ"ו וא"כ ומה התם דבשוגג הוא בלי שידע כבר לא מועיל הביטול וצריך לשורפו. ק"ו הכא דידע ודעתיה עלויה ודבר פשוט הוא ואין צ"ע כלל וטרחתי למצא לו דרך היתר לשוייה לתערובת חמץ וגם זה לא עלתה בידי כי הוא חמץ גמור וכמו שכתבתי לעיל והלכך יבערנו מיד ואין לו תקנה אלא בשבירת החביות וילך היין שרף באיבוד וזה יעשה מיד שלא יעבור בב"י וב"י ושלום כנפש אביך בנימין אהרן ב"ר אברהם סלניק ז"ל. גט חזר ושאל שאחר כך סמוך להכנסת חג הפסח בא אחיו הקטן מן הדרך שהיה לו ג"כ שותפות באותו יין שרף ואומר שהוא מכר אותו יין שרף לנכרי אחד קודה זמן איסורו בהיותו שם בכפר א' והקנין היה בכסף לבד בלי משיכה ובלא קניית מקום ונסתפקת אי סגי בהכי מאחר שנחלקו בו רש"י ור"ת רש"י אית ליה דנכרי קונה בכסף לבד ור"ת אית ליה דבעי משיכה או קניית מקום דע אהובי בני שלכתחילה בעי לצאת ידי שניהם רש"י ור"ת שיהא הקנין בכסף וגם במשיכה או בהקנאות מקום. וכמו שכתב טור יו"ד סי' ש"ך בענין ספק בכור אבל בדיעבד קנה בכסף לבד משום דרוב המחברים הסכימו לדעת רש"י וגם בטור חו"מ סימן קצ"ד פוסק בהדיא כרש"י ז"ל ועוד נראה דגבי חמץ מיד כשיגיע זמן איסורו לאו דידיה הוא ולאו ברשותיה הוא ורחמנא דאוקי ברשותה לעבור עליו בבל יראה ובל ימצא והאי כיון דמכר לנכרי קודם זמן איסורו גלי בדעתיה דלא ניחא ליה למהוי ליה זכותא בגויה הלכך בקנין כל דהוא נפק מרשותו לרשות הנכרי וכה"ג כתב הרב ב"י בשם הר"ן בטור או"ח בסימן תל"ה דדין ביטול מדין הפקר הוא ובהפקר לא מהני הפקר בלב גם לא מפני לישנא דליהוי כעפרא דארעא ואעפ"כ בחמץ מהני היינו מטעם שכתבתי לעיל דכיון דגלי דעתיה דלא ניחא ליה למהוי זכותא בגוה סגי ונראה שעל זה סמך בתרומת הדשן שהתיר ליתן במתנה עניני חמץ לנכרי המכירו ואע"פ שבטוח הוא שיחזיר לו אחר הפסח ולכאורה נראה שקולה גדולה הקילו באיסור דאורייתא שהוא בב"י וב"י אלא היינו טעמא כדפרישית לעיל דבחמץ קנין כל דהוא קונה וכל זה שכתבתי לדין דין אמת אי קושטא קאמר ההוא גברא אבל רחמנא לבא בעי אם לעקל אם לעקלקות כי יש לחוש הרבה לרמאות ובפרט באיש ההמוניי דלאו בר הכי למרמי אנפשיה באורחא ולמידכר שהניח חמץ בביתו ולמוכרו קודם זמן איסורו ובפרט שאחיו הגדול נשאר בבית ועליה קא סמיך הלא כבר ידעת הירושלמי שהביא הרב ב"י בטור או"ת סי' תמ"ח וז"ל הפקיר חמצו בי"ד לאחר הפסח מהו ר' יוחנן אמר אסור ריש לקיש אמר מותר. ר"י חייש להערמה ור"ל לא חייש להערמה. וכתב הרא"ש דר"י דחייש לרמאות כלומר שמא לא יפקרנו ויאמר הפקרתיו וידוע דהלכה כר"י לגבי ר"ל. הרי לך בהדיא דחיישינן לרמאות בסתם בני אדם וכ"ש בנדון זה דאיכא קצת הוכחה שמא הוא משקר בשביל הפסד מרובה לכ