משאת בנימין קמד

ולא אלדי מרחוק דהתם ע"כ אין שום סמיכות אך באים השם ותיבה שלאחריו בפסיק נראה דהתם נמי היו"ד לאו שרשיות היא רק אות היו"ד מורה על לשון רבים כמו אלדים והמ"ם חסר בתיבה וכמוהו רבים כמו אנשי התרים. חלוני שקופים והרבה כמו שכתב הרד"ק בספר מכלול בנתיב י"א ובפירושו על ספ' מלכים בפסוק בד מאנשי התרים דשלמה ונראה להוכיח איפכא דהיו"ד אינה שרשיות דבפ' שבועת העדות קתני בברייתא אלו הן שמות שאינן נמחקין כגון אל אלדיך אלדים אלדיכם אהיה אשר אהיה אל"ף דל"ת יו"ד ה"י שד"י צבאות הרי אלו אין נמחקים ע"כ הרי שלא חשיב בברייתא רק אל אלדיך אלדים אלדיכם אבל אלדי אלדינו לא קחשיב וש"מ דשם אלדי לאו שם העצם הוא אלא הוא כמו אלדיך אלדיכם ולהכי לא חשיב ליה תנא דסגי ליה לחשוב שם העצם עם שם הנטפל כגון אל שם עצם ואצלו אלדיך שהוא שם הנטפל וכן אלדים עצם ואלדיכם נטפל ואי אלדי הוה שם עצם הוה ליה לתנא נמי למיחשבינהו עם שם אחד נטפל דאין סברא להשמיט שם העצם אלא דע"כ שהוא שם הנטפל ושייר אותו אגב דשייר נמי הרבה מהנטפלים אלדינו אלדיהם אלדיו דסגי ליה בקצת מהנטפלים דקחשיב ומינייהו נילף לאחריני. ובירושלמי נמי קחשיב ליה בין שמות הנטפלים ולא בין שמות העצם דקתני התם אל אלדיך אלדים אלדי אלדינו אלדיכם דכל זה משמע דאלדי לאו שם עצם הוא והנה הארכתי יותר מדאי לפי שהגאון מהור"ר מאיר נר"ו השיב לי על ענין זה שאין לתלות היו"ד בשם אלדינו מפני שהיו"ד היא שרשיות בשם אלדינו ודעתו לגרור נ"ו ולכתוב במקומה ינ"ו כדעת בני ר' אברהם ר"ו והגאון מהר"ר פלק כהן נר"ו השיב לי שאין לגרור ולא לתלות ולא לקדור בענין זה רק יסלק הדף וכל זה איננו שוה לי רק הנלע"ד כתבתי נאם הקטן בנימין אהרן ב"ר אברהם סלניק ז"ל. אחר זה כמה שנים נשאלתי מבני הגדול ר"מ ואב"ד מהר"ר יעקל שנמצא בס"ת בפסוק ויטוש אלוד עשהו שם אלוד חסר וי"ו והשבתי לו בזה הלשון דעתי שאין צריך שום תיקון כי פעמים נכתב מלא ופעמים נכתב חסר ואפי' במקום שנכתב מלא אין מוכרח הוא להיות כך ואין בכך כלום וכמה פעמים בא זה לידי ועשיתי כן לכן אין צריך שום תיקון ואם רצית לעשות שום תיקון אזי היה לתלות הוי"ו כי אין זה מעיקר השם ואין בכך כלום וכה"ג עשיתי ביו"ד של אלדינו שצויתי לתלות היו"ד. נח אב"א למנין תצליח בכל ענין ותזכה לראות בבנין הנקנה בקנין לאהובי בני הגדול האלוף והותיק ר"מ ואב"ד פ"ה מהור"ר יעקל נר"ו יזריח שבעתים כשמש וירח עתה באתי להשיב לך על דבר היין שרף שכתבתי הנה חסתי וחשתי להפסד מרובה כזה וחזרתי על כל צידי צדדים לתור לבקש ולמצא היתר לדבר זה ולא עלתה בידי כי לפי הנראה הוא חמיר טפי מהשכר שלנו וק"ו מכותח הבבלי וחומץ האדומי שכל אילו אינן חמץ גמור רק שקצת חמץ מעורב בהן אבל יין שרף הוא חמץ גמור בלי שום תערובת. כי הוא נעשה מעשן האידי ומזיעת ההבל מתבואה המחומצת. שקורין מל"ץ והעשן הוא עיקר המאכל ולא כדאמרי אינשי דיין שרף אין בו ממש ואינו אלא זעה בעלמא וראיה מתשובת הרא"ש כלל עשרים סימן כ"ו והטור י"ד סימן צ"ב הביאו. ששאלת על אלפס חולבת אס יכולין לתת למטה בכירה תחת קדירה של בשר נ"ל שאסור ואפי' בדיעבד אם נעשה הייתי אוסר הקדירה שהבל העולה מן האלפס הוא כמו חלב עכ"ל ונראה דמטעם זה אנו מחמירין בכיסוי הקדרה לאסור אפי' שאינו ב"י ובקדרה על עצמה אנו מתירין כל שאינו בן יומו וכן שמעתי מהחכם מוהר"ר אליעזר אשכנז שנשאל מהרב הגדול מהר"י קארו נ"ע למה ועל מה מחמירין האשכנזים לאסור הכיסוי אפילו כשאינה ב"י והשיב לו מאחר שהכיסוי הוא מקבל טעם המאכל על ידי זיעת העשן האיד והוא טעם העיקר והמובחר שבתוך המאכל ולכן איננו נ"ט לפגם אפי' כשאינו בן יומא והנה מאחר דקי"ל דאפילו בכותח הבבלי וכיוצא בו חייב לבערו ועוברין עליו משום ב"י וב"י ק"ו ביין שרף דחמיר טפי ובהא לא פליגי חכמים ארבי אליעזר בלי ספק ומה שכתבת