משאת בנימין קמג

לעיל בשם ש"ג דאפילו בשם עצמו יכול למחוק כדי לתקנו לא ידעתי מי התיר לו כזה ומאין למד זה והראיה שהביא מטיפת דיו לא דמי כלל דהתם כבר נמחק צורת האות לגמרי ואין המוחק עושה מעשה כלל דהוי מוחק אחר מוחק וכן משמע מדברי מהרא"י בכתביו סימן ע"ב ובהדיא כתב הב"י בסימן רע"ו בשם הר"י אכסנדראי שאפילו למחוק כדי לתקן אוסר וא"כ ליתא להא דש"ג ולא בריר לן כלל למשרי בנ"ד כה"ג אם לא שאפשר לומר דכל הני רבוותא דאסרו למחוק כדי לתקן היינו דוקא באותיות עצמן של השם שקדושתן קדושה דאורייתא משא"כ במה שנטפל להשם שקדושתן הוא דרבנן וכמו שכתב הרמב"ם בפ"ו מספר המדע דבמוחק עצם השם הוא לוקה מדאורייתא והמוחק האותיות הנטפלות אינה לוקה אלא מכין אותו מכות מרדות: אמנם התיקון שזכרנו שהוא לתלות היו"ד היא הדרך הטוב והמחוור בעיני דאע"ג דאיפסקא הילכתא בפרק הקומץ כר"ש בן שזורי דאמר כל השם תולין מקצתו אין תולין נראה דהיינו דוקא באותיות עצם השם הוא דאין תולין אבל באותיות הנטפלות להשם אפשר דמודה ר"ש שזורי והאי אות יו"ד שבשם אלהינו שבנ"ד פשוט הוא שאינו מאותיות השרשיות שבשם כי עצם השם הוא אלוה והיו"ד היא נטפלת בדבקות התיבה והוא במשקל אבותינו יוצרינו מלכנו והאי סברא דמפלגינן בין אותיות השם עצמו ובין אותיות הנטפלות לו לאו סברא דנפישין הוא אלא סברא חשובה היא דהא המוחק את השם לוקה מדאורייתא ואפי"ה קי"ל דדוקא באותיות השם עצמו הוא דלוקה אבל הנטפל להשם אין לוקין לכו"ע ובדרבנן פליגי ת"ק ואחרים ואם כן כ"ש הוא דיש לנו לחלק כה"ג וכי תלייה דאינה אלא דרבנן ואפי' מדרבנן לאו כולי עלמא הוא. דהא ת"ק דר"ש שזורי אית ליה דתולין אפילו אות א' מהשם ואפילו לר"ש שזורי אין שום צד איסור בזה ובדיעבד אם תלה אות א' אין נראה כלל שמכין אותו מכות מרדות בשביל זה וטעמא דר"ש אינו אלא דלאו הידור מצוה להיות קצת מאותיות השם למעלה וקצתם למטה הלכך ודאי כ"ש הוא שיש לנו לחלק ולומר דאפילו ר"ש שזורי לא אמר אלא באותיות השם עצמו לא באותיות הנטפלות וא"ת שקצת משמע שהיו"ד ג"כ מאותיות השרשיות מהשם ולא מן הנטפלות מברייתא דמ"ס ודפרק שבועות העדות דקתני כל הנטפל להשם לאחריו אינו נמחק כיצד נ"ו מאלדינו כ"ם מאלדיכם ה"ם מאלדיהם ומדלא קתני ינ"ו יכ"ם יה"ם משמע דהיו"ד אינה מאותיות הנטפלות אלא מעצם השם ואפילו הת"ק מודה שאסור למוחקן גם בכסף משנה פ"ו מספר המדע כתב בהדיא דהיו"ד בשם אלדים היא שרשיות וי"ל דהאי תנא דברייתא לא היה צריך להזכיר אות היו"ד כלל דמאחר שאמר נ"ו וכ"ם וה"ם נמחקים כל שכן היו"ד שנמחקת שאינה הכרחיות בשם אלדינו אפי' לטפילות השם והיא נחה ואינה מעכבת כלל אם השמיט אותה כשאר חסרות ויתרות וכמ"ש למעלה ועוד דהתנא אינו מזכיר רק ההבדל שבאלו ג' שמות אלדינו נ"ו כ"ם ה"ם אבל היו"ד בכולן שוה וסמיך עצמו אפשיטות דמלתא דלאו דוקא נקט נ"ו כ"ם ה"ם אלא ה"ה כל הנטפל גם מ"ש בכ"מ שהיו"ד היא שרשיות היינו לחד נוסחא שברמב"ם שכתב אלדי אבל לאידך נוסחאות שבספרי הרמב"ם שאין כתוב בה אלדי לא מוכח כלל שהיו"ד יהיה שרשיות' וכבר הסכים הרב ב"י ז"ל עצמו שם שהנוסחאות אלו דלא חשיב אלדי הם עיקר וא"כ אין להוכיח כלל מזה ועוד דאפילו אם ת"ל כמשמעות הברייתא וכס"מ ע"כ לאו מטעם דהיו"ד שרשיות דאיך יכחיש הידוע שכל המכיר ומבין קצת בדקדוק לשון הקודש יודע שהיו"ד הזאת אינה שרשיות רק שהיא עשויה במשקל קדושינו יוצרינו וכל אלדי שבפסוק היו"ד היא לסמיכות לתיבה שלאחריו כמו אלדי השמים ואלדי הארץ וכולן אלא עיקר הטעם שהם החמירו באות היו"ד ועשאוה כשורש השם מטעם שכתב בכסף משנה דמאחר שמצינו בשם אלדים שכל האותיות שרשיות והיו"ד בכללם חלקו לה כבוד לחשבה כשרשיות גם באלדי והלכך דוקא לענין מחיקה שהוא איסור לאו דאורייתא בענין זה החמירו גם באות היו"ד אבל לענין תלייה שכל עצמה אינה אלא דרבנן ודאי דאין שייך להחמיר גבי יו"ד דאלדי שאינה שרשיות באמת ואע"ג דמצינו בירמיה כ"ג דכתיב האלדי מקרוב אני