משאת בנימין קמב

ובפוסקים המפורסמים ומ"מ צריך להודיע וללמד להסופרים שלא לתקן הדילוג שהוא כדי ד' שיטין דהא ודאי פסול גמור הוא לפי הירושלמי ואפי' בדיעבד לא מהני שום תיקון מיהו איכא למימר דגם הירושלמי לא מיירי אלא לכתחילה אבל בדיעבד אם עבר הסופר ותקנו אפי' ביותר מד' שיטין כשר כלל העולה מדברינו דכל כמה דאין הדילוג יותר על ג' שיטין יכול לתקנו אפי' לכתחילה ולגרר כמה שיטין דבעי ולמעט הכתב כדי להכניס הדילוג רק שלא יקצר השיטין וכן נמי אם בא לתקן פתוחות וסתומות יכול לתקן בכה"ג ואפילו לקצר השיטין נמי שרי לכתחילה רק ע"ד שאמרו במסכת סופרים גורר א' וכותב שתים ב' וכותב ג' אבל יותר מזה השיעור אסור לתקנו לכתחילה כלל רק יסלק היריעה ויגנזו אמנם דיעבד אס עבר הסופר ותיקן הדילוג היותר על ג' שיטין וכן נמי אם גירר כמה שיטין וקיצר השיטין יותר על שיעור דמ"ס אין בידינו לפסול הס"ת בשביל זה דברי הקטן בנימן אהרן ב"ר אברהם סלניק ז"ל: נז ולענין השם של אלדינו ששכח הסופר היו"ד וכתב אלדנו בלא יו"ד אם צריך לסלק היריעה או לתקן ע"י שיקדר את השם ולכתוב שם שם אחר במקומו כראוי או לגרר הנו"ן וי"ו לגמור את השם כהלכתו או לתלות את היו"ד ביני שיטי: נראה דודאי אין ראוי לסלק היריעה אלא יתקן בא' מהדרכים הנזכרים דכל כמה דאפשר לתקן אסור לזלזל בקדושת ס"ת ובשמות הקודש להורידן מקדושתן ולהביאן לידי גניזה דאפילו בתשמישי קדושה קיימא לן בכל מקום מעלין בקודש ואין מורידין וק"ו בקדושה עצמה אמנם לקדור את השם אף ע"ג דכבר נהגו הסופרים לקדרו ומנהג קדמונים הוא וכן ראיתי בספר ישן שנתחבר בשנת קל"ו שקורא תגר על מנהג הצרפתים שנוהגין לקדר את השם הרי שבימי הקדמונים נהגו הסופרים לקדור את השם גם במסכת סופרים איתא בהדיא דשרי לקדרו דתניא בפ"ה הכותב ב' שמות של קודש מקיים את הראשון ומעכב את האחרון וי"ג מחטב ושניהן פירושן קדירה מ"מ מאחר דחזינן כמה רבנן קשישאי ומכללם הרא"ש ז"ל בתשובה כלל ג' ובנו הר"ר יהודא ז"ל כמו שהביא דבריהם הרב ב"י ז"ל בסי' רע"ו וכן ראיתי בשם רבינו שמשון מקוצי בספר ישן הנ"ל דס"ל דמוטב לסלק את היריעה מלקדור את השם. ק"ו בנ"ד דאין צריך לא לקדור ולא לסלק אלא לתקן דעדיף טפי והנה לתקן בתיקון שיגרור נ"ו ולכתוב את השם כהלכתו הציע ודן לפני בני האלוף הר"ר אברהם נר"ו שיגרור נ"ו ויכתוב השם כהלכתו והאריך למעניתו בראיות בחידושיו ולכאורה נראה דשפיר דמי ואע"ג דקי"ל הלכה כאחרים דפרק שבועות העדות דס"ל לפניו נמחק לאחריו אינו נמחק ה"מ היכא שהשם עצמו נכתב כתיקונו בלי שום חסרון דאז אינו נמחק מפני שכבר קדשו השם אבל הכא כיון שחסר אות אחת דהיינו היו"ד מהשם אם כן לא נכתב כהלכתו ולא שייך לומר שכבר קדשו השם ועוד כיון שבמחיקות נ"ו מתקן השם אפילו אחרים מודו דכה"ג שפיר דמי דהאי מחיקה תיקון הוא וכיוצא בזה כתב בש"ג פרק שבועות העדות דאפילו בשם עצמו יכול למחוק כדי לתקנו. אבל מ"מ לא נ"ל להקל ולמחוק נ"ו מאלדינו מסברא דנפשין דמאן לימא לן דבשביל השמטת היו"ד לא שייך לומר שכבר קדשו השם ואע"ג דאיתא במ"ס פ"ה הלכה ב' היה מכיון לכתוב את השם וכתב יהודה עושה מדל"ת ה"א ומוחק האחרונה אלמא דלא קדיש השם לה"א האחרונה ומותר למוחקה והיינו משום דלא נכתב כהלכתו לא קדיש שאני התם דכיון דהטיל בו דל"ת שוב אינה מצטרפת אות הה"א האחרונה לשאר אותיות השם ואינו נקראת עמהם ולא חל עליה שום קדושה אבל הכא בנ"ד שפיר מצטרף נ"ו להשם אפי' בלא יו"ד דהא בלשון תרגום נכתוב אלהנא בלא יו"ד ועוד דאפילו בלשון הקודש אפשר לומר דאות היו"ד בשם אלהינו אינה מוכרחת ויכול להיות מן הדין דאם השמיט היו"ד אפי' תיקון לא בעי שכה"ג מצינו הרבה תיבות של חול חסירות ויתרות דבדיעבד אינן מעכבין ואע"ג דאנן לא עבדינן עובדא להכשיר ס"ת בלא תיקון היו"ד מ"מ אפשר לומר שהיו"ד לא מעכבא מלחול הקדושה על הנ"ו אלמא אף בלא יו"ד ניטפל הנ"ו להשם. גם מה שכתבנו