משאת בנימין קמא

מן המובחר ובדיעבד לא פסלינן לה שמעינן דלאו פסול דאורייתא הוא וא"כ על כרחינו לומר דאפילו הרמב"ם והרא"ש והריב"ש לא אסרו למעט הכתב והצריכו לסלק הדף אלא לכתחילה אבל בדיעבד אם עבר הסופר ומיעט הכתב בשביל תיקון הדילוג או הפתוחות והסתומות פשוט הוא דלא פסלינן לה לס"ת בשביל זה. ומכיון דחזינן דהרשב"א ז"ל חולק אהנך רבוותא וס"ל דאפי' לכתחילה שרי למעט הכתב בשביל תיקון פתוחות וסתומות וכמו שהעיד הריב"ש ז"ל בתשובה הנזכרת שנהגו כן ע"פ הרשב"א בברצלוני לפיכך נהגו הסופרים בדורות הללו גם כן להקל בזה א"כ מנהג וותיקון הוא ויש להם על מי שיסמכו ואין למחות בידם וכה"ג כתב נמי הריב"ש עצמו בסוף תשובה הנזכרת היכן שנהגו על פי הרשב"א אין למחות בידם ואין לחלק בין תיקון פתוחות וסתומות לתיקון דילוג השיטה ולומר דלא חזינן להרשב"א ז"ל שהתיר למעט הכתב לכתחילה בשביל תיקון דילוג השיטה משום דכ"ש הוא דאם פתוחות וסתומות דקתני יגנוזו אפ"ה מהני תיקון זה ק"ו לדילוג השיטה שיכול למעט הכתב כדי למלאות הדילוג וכן הביא הב"י בספר בדק הבית בשם הרשב"ץ שהעיד שנהגו הסופרים לגרר ולמעט הכתב כדי למלאות החסרון ועל תיקון פתוחות וסתומות כתב גם כן הרב"י בספר הנ"ל וז"ל וגם הרשב"ץ כתב שסומכין על עדותו של הרשב"א שכתב שמעשים בכל יום ולא שמע שום חכם שמיחה בזה וא"ת הרשב"א מאי ס"ל וכי פליג אברייתא דמנחות דקתני בהדיא ולא ימעט את הכתב וי"ל דהרשב"א ז"ל מפרש כפירוש נימוקי יוסף דלעיל שכתב דלכתחילה יזדרז עצמו שלא יצטרך לבא לידי כך אבל אם כבר טעה הסופר וצריך למעט הכתב בע"כ בהא לא מיירי הברייתא דודאי שאפילו לכתחילה יכול לתקן הטעות במיעוט הכתב ודבריו נראין בעיני יותר מדברי הרא"ש ושאר רבוותא המחמירין דחומרא הבאה לידי קולא הוא להביא היריעה לידי גניזה ולהוריד כמה שמות הקודש מקדושתן וזהו בזיון וגנאי לכתבי הקודש ומדאורייתא הם קדושים וכשרים ובקדושתן הן קיימין כשאר שמות הקודש ואם אמרו רבנן דלכתחילה לא ימעט הכתב כוונתן היה להידור מצוה להוסיף פאר ותפארת על קדושתן לא לסלק הדף ולמעט הקדושה וראיתי לבני הר"ר אברהם יצ"ו שקרא תגר על מה שנהגו לגרר יותר מב' שיטין מהאי דמסכת סופרים דלעיל דקתני ובלבד שלא יגרור שלש. עוד הביא סייעתא מהאי דגרסינן בירושלמי דמגילה פ"ק וז"ל טעה והשמיט פסוק א' אם יש בו שנים ושלש שיטין מתקנו וקורא בו ד' אינו קורא בו ומדקתני אין קורין בו משמע דבכל ענין אין קורין בו ולא מועיל לו שום תיקון וכל זה לא נראה בעיני כלל דהאי דמסכת סופרים כבר הוכחתי לעיל באר היטיב שאין משם טענה כלל ואין מקום לדבריו. וההיא דירושלמי לא קאי כלל אמיעוט השיטין כמו שהבין הוא אלא אחסרון וההשמטה ששכח שאם יש באותו דילוג רק ג' שיטין יתקנו בכל אופן שירצה אבל אם שכח שיעור ד' שיטין אין לו תקנה כלל וצריך לסלק היריעה ובני הר"ר אברהם יצ"ו דחה פירוש זה שפירשתי מדמסיק שם בסיפא רב זעירא בשם ר"ח אמר אף בקרע כן ובתלמודא דידן אמר רב זעירא קרע הבא תוך ב' שיטין יתפור תוך ג' לא יתפור וא"כ איך יאמר ברישא דשלש יתקן דהא בקרע אינו כן ואני אומר דאין מזה תפיסה כלל על פי' זה די"ל דהא דירושלמי דאפי' תוך שלש יתפור מיירי בחדתא וכדמסיק נמי בגמרא דידן דדוקא בעתיקא לא יתפור שלש אבל בחדתא אפי' ג' יתפור ולא יותר ואע"ג דבתלמוד שלנו קאמר סתמא לית לן בה ומשמע דאפילו יותר משלש יתפור כבר כתב הריב"ש ז"ל בתשובה סימן ל' דפי' דהאי לית לן בה הוא דוקא לתפור תוך ג' לא יותר וכן כתב בשם הרמב"ם והוכיח שם פי' זה בראיות ברורות ולמאי דפירשתי שהירושלמי מיירי בשיעור הדילוג שאם הדילוג הוא הרבה כל כך כשיעור ארבעה שיטין שאסור לתקן ואפי' אם עבר ותקנו אין קורין בו וצריך לסלק היריעה צ"ע שכמדומה לי שאין נזהרין בכך אבל אין זה מן התימא כי כל מה שלא נמצא בתלמוד שלנו וגם המחברים לא הביאו הירושלמי הזה בחיבורים אין להם ידיעה להסופרי' והלואי שידעו ויזהרו לעשות מה שמפורסם בתלמוד