משאת בנימין קלט

שפירשו לעניי העיר לצורך סעודות פורים ואפילו לכים של צדקה אסור לשנותו: תשובה דודאי לאו שפיר הוא למעבד הכי ומנהג כשר הוא לחלקן לעניים כי כן הוא מדין התלמוד גם כל הפוסקים כולם כאחד כתבו בחיבוריהם שאסור לשנותן לדבר אחר אמנם היינו דוקא היכא שגבו בהדיא לצורך עניי העיר או אפילו לא גבו בהדיא לצורך עניי העיר אלא שמנהג אותה העיר לחלק לעניי העיר שאז ודאי כל הנותן אדעתא לחלקן לעניי העיר הוא נותן ובכה"ג הוא דאמרינן דאסור לשנותן לדבר אחר אבל באותן מקומות שכבר נהגו ליתן מעות פורים הכל לחזן הקורא המגילה אין אני רואה שום איסור בדבר שהרי כל הנותן באותן מקומות אדעתא דמנהגא הוא נותן ומחשבת כל אחד ואחד אדעתא דחזן ולא אדעתא דעניים ואין כאן דין מעות פורים כלל כיון שלא גבו אותן אדעתא דעניים אע"ג דמרגלא בפומי דאינשי לקרותן בשם מעות פורים לאו בשמא תליא מילתא אלא בגבייה תליא מילתא ולישנא דברייתא בפ' האומנים הכי משמע דקתני מגבת פורים לפורים ולא קתני מעות פורים לפורים משמע דבגבייה תליא מלתא וכן פירש"י בהדיא אברייתא הנזכרת וז"ל מגבת פורים מעות שגובין הגבאים מבני העיר לחלק לעניים לסעודת פורים כולם יתנו לעניים בפורים עכ"ל וז"ל טור א"ח סי' תרצ"ד מעות שגבו לחלק לעניים בפורים אין רשאין לשנותן לצדקה אחרת עכ"ל הרי לך בהדיא דהאי מגבת פורים מיירי שגבו כדי לחלק לעניים מה שאין כן בנ"ד דמעולם לא גבו אדעתא דעניים אלא אדעתא דחזן ומשום הכי אין קפידא בדבר ועוד אני אומר מאחר שרצון כל בני העיר שיתנו לחזון מעכשיו אין איסור בדבר אפילו אי גבו לצורך עניים דדוקא הגבאין בלי דעת בני העיר הוא דאין יכולין לשנותן לצדקה אחרת היכא דגבו לצורך עניים אבל בהסכמת כל בני העיר פשיטה דשרי דהא קתני בברייתא אין העני רשאי ליקח מהם רצועה לסנדלו אא"כ התנה במעמד אנשי העיר ומשמע בהדיא דאם התנה במעמד אנשי העיר יכול לשנותו. ואם תאמר שהמרדכי כתב בהדיא שאפילו במעמד אנשי העיר אין הגבאין יכולין לשנותו אלא למצוה אחרת ומשמע דדוקא לצורך מצוה הוא דשרי ולא לדבר אחר וי"ל דהאי נמי מצוה הוא לספק צרכי חזן ולפיכך אין לפקפק בדבר זה וחזינן כמה רבנן קשישי קמאי מכמה דורות שראו נוהגין כן ולא מיחו בדבר. גם אנחנו לא עדיפי אנו מאבותינו ועל כל כיוצא בזה אמרו חז"ל פוק חזי מה עמה דבר: דברי הק' בנימין אחרן ב"ר אברהם סלניק ז"ל נה ולענין ברכת ירושלים בתפילת י"ח כפי הנוסחא בסידורים שלנו שחותמין בה וכסא דוד מהרה לתוכה תכין בא"י בונה ירושלים דלכאורה נראה לאו היינו סמוך לחתימה מעין החתימה דמה ענין כסא דוד לבונה ירושלים ובסידורי הספרדים מהפכין הנוסחא וחותמין וכסא דוד מהרה לתוכה תכין ובנה אותה בקרוב בימינו בנין עולם בא"י בונה ירושלים ולדידהו הוי שפיר סמוך לחתימה מעין החתימה ובסד' הרמב"ם ז"ל מדלג וכסא דוד מהרה לתוכה תכין ומ"מ נראה דאין לשבש הנוסחא שבסידורים שלנו משום דענין דוד וענין בנין ירושלים הכל ענין אחד הוא וכן יסד הפייטן ביום הפורים וארגמן ימנם לכונן עיר דוד בא"י בונה ירושלים וקרא נמי הכי משמע דכתיב בספר מלכים מן היום אשר הוצאתי את עמי את ישראל ממצרים לא בחרתי בעיר מכל שבטי ישראל לבנות בית להיות שמי שם ואבחר בדור להיות על עמי ישראל פתח קרא לא בחרתי בעיר ומסיים ואבחר בדוד ש"מ היינו ירושלים היינו דוד הכל אחד הוא והטעם מבואר בספר הזוהר בפרשה ויקהל וז"ל א"ר אבהו כתיב למן היום. אשר הוצאתי את עמי בני ישראל ממצרים לא בחרתי בעיר מכל שבטי ישראל ואבחר בדוד הא קרא לאו רישיה סיפיה ולאו סיפיה רישיה דכתיב לא בחרתי בעיר ואבחר בדוד מאי האי עם האי ואבחר בירושלים מבעי ליה אלא כד קודשא בריך הוא אית ריעותא קמיה למבני קרתא אסתכל בקדמיתא בההיא רישא דנהיג עמא דקרתא ולבתר בני קרתא ומייתי לעמא ביה הה"ד לא בחרתי בעיר עד דאסתכלנא בדוד למהוי רעיא על ישראל בגין דמתא וכל בני