משאת בנימין קלז

אח"כ מצאתי בתשובה מהר"ם פדואה סימן ל"ז שעשה הלכה למעשה בשני עדים שהעידו על קידושי אשה ואח"כ באו שני עדים אחרים ופסלו לעד אחד מן עידי קידושין בעדות מיוחדת ופסק שם שעדותן עדות מעליא הוא והתיר האשה בלא גט ע"ש וזהו ממש כדברינו והשתא מאחר שהוכחנו יפה דעדות מיוחדת כשרה בגיטין וקידושין נשאר עלינו חובה גמורה לתרץ ולבאר דברי התוספתא שהביא הרי"ף בפרק מי שאחזו ודברי הר"ן ז"ל שם שנראין דבריהם כסותרין את דברינו שהרי בהדיא משמע מדבריהם דעדות מיוחד' פסולה לדיני אישות וכאשר כתבתי למעלה ואומר אני דטעם התוספתא דלא מצטרפי הוא משום בעידי קידושין הן עידי קנין דאין הקידושין נקנין אלא בשני עדים דילפינן דבר דבר מגז"ש דאין דבר שבערוה פחות משנים ואפילו אי שניהם מודים שקידשו בלא עדים לאו כלום ואפי' עד אחד בקידושין לאו כלום הוא כדאמרינן פרק האומר וכיון דעידי קידושין עידי קנין הן לא מצטרפת להיות קנין מלאו קנין דלא בשחרית היה קנין ולא בין הערביים היה קנין וכה"ג לא אשכחנא בשום דוכתא דמצטרפי אבל עידי הלואה דלאו עידי קנין הן אלא עידי ראיה דהא אם החייב מודה, ההלואה אין אנחנו צריכין לעדים דהודאת בעל דין כמאה עדים דמי ולא בעינן עידי הלואה רק כשאין החייב מודה וכדאמרינן בעלמא לא אברו סהדי אלא לשיקרא והן נקראין עידי ראיה שאינן לקנין אלא לראיה ולהכי מצטרפי אפי' בזה אחר זה דכיון שהן מעידין שהלואה היא אמת מאי איכפת לן בעדים בהלואה תליא מילתא ולא בעדים ולהכי מצטרפי שפיר אפילו בזה אחר זה וזהו הטעם הנכון לדברי התוספתא: אך דברי הר"ן ז"ל קשה להלמן שהוא ז"ל פירש טעם התוספתא דאי מצטרפין משום א יני אישות בדיני נפשות שייכי ובבת אחת בעינן להו ודבריו תמוהין בעיני מאד ואיני יודע מי הכריחו לטעם זה כי כבר הוכחנו למעלה מכמה מקומות בתלמוד ומדברי המחברים בהדיא דבדיני גיטין וקידושין קי"ל דמצטרפי כמו בדיני ממונות ובחידושי הרשב"א בפרק הזורק הביא התוספתא בלשון אחר וז"ל א' שחרית ואחד בין הערביים זה היה מעשה ושאל ר' אליעזר בן תדאי לחכמים ואמר אחד אין צריכה ממנו גט שני ע"ה הרי לך דאין הטעם משום דאין מצטרפין אלא משום דאף אם היינו מצטרפין אין כאן אלא עד אחד וכן כתב שם הרשב"א ז''ל בהדיא דטעמא הוא משום דאין כאן א אלא עד אחד וסוף דבר הר"ן ז"ל עם שהיה רב מובהק וגדול דבריו אינן עולין להלכה ע"פ הראיות וההוכחות שכתבתי וגם התוספתא שפירש פירושו איננו מוכרח אלא כאשר כתבתי הוא הנכון גם דברי הרשב''א ז"ל נוטים לפירוש שכתבתי ובהא סליקנא ובהא נחיתנא דכל הגיטין שחתם בו העד הנז' כשרים ואין כאן בית מיחוש כלל. דברי הקטן בנימין אהרן ב"ר אברהם סלניק ז"ל. נב גט אחד נכתב לפני וקודם שכתב הסופר כדת משה וישראל דקדקנו וראינו בגט אם צריך לתקן איזה דבר ומצאנו שהנון פשוטה של מנין היתה נוגעת ביו"ד שלפניה נגיעה דקה מאד עד שהיו מפקפק קין בה אם נוגעת אם לאו גם היה נראה להסופר שבשעת כתיבה לא היתה שום נגיעה אלא שאח"כ מנדנוד הדיו או מסיבה אחרת נמשך קצת מן הדיו אא היו"ד לני"ן ועשינו הלכה למעשה בהסכמת הלומדים הפריד הנגיעה בסכין בציווי המגרש מאחר עדיין לא חתמו העדים על הגט הגם כי הרב ר"מ אירסלש ז"ל בהג"ה אא סימן קכ"ה כתב דאין להפריד האותיות אם נוגעין ולוקח דין זה מסדר גיטין שלנו סימן י' וכתב דכן נוהגין אם לא בשעת הדחק דיש מקילין אנן סמכנו על דברי הטור והאשיר"י והמרדכי בפרק ב' דגיטין שכתבו דיכול להפריד האותיות דלא דמי לחק תוכות ומה שכתב בתשובת הרא"ש כלל מ"ה סימן י"ג דלא להפריד האותיות הנוגעות אם לא בשע' עיגון שבא הגט מארץ מרחקים ואין שיירות מצויות להביא אחר וזה שכתב מהרמא"י בהג"ה הנזכר דיש מקילין בשעת הדחק גה הרב ב"י תמה אתשובות הרא"ש שדבריו סותרין ממה שכתב בפסקיו בפ"א דגיטין נראה דלא דקדקו היטיב בתשובות הרא"ש ולא סתרי דבריו כלל דמה שכתב בפסקיו שיש להפריד בסכין מיירי כשהגט עדיין לא נחתם ומה שכתב בתשובות דלא להפריד היינו בגט שהיה כבר כתוב וחתום כתיקונו והובא מארץ מרחקים כמו שכתב שם בהדיא