משאת בנימין קלה

האי דהיינו עדות מיוחדת דאמרינן בפרק קמא דמכות דלאו כלום הוא לענין דיני נפשות וכבר כתב הרב ב"י ז"ל בטור חו"מ בסי' ל' גבי עד אחד אמר שראה ב' שערות בימין ועד אחד אמר שראה ב' שערות בשמאל דעדות כזה לאו כלום הוא לדיני גטין וקדושין דכדיני נפשות דמו כדברי הרב ב"י נראה מהתוספת' שהבי' הרי"ף בפרק מי שאחזו דקתני ראוה שנים שנתיחדו עמו צריכה הימנו גט שני אחד אינה צריכה הימנו גט שני אחד שחרית ואחד בין הערבים זה היה מעשה ואמרו אין מצטרפין ע"כ הרי לך בהדיא דלענין יחוד הגרושה עדות מיוחדת לא מצטרף דכדיני נפשות דמי וכן כתב נמי שם הר"ן ז"ל וז"ל ואע"ג דלגבי ממון קי"ל בפרק זה בורר דהלואה אחר הלואה והודאה אחר הודאה מצטרפין לגבי אשות דשייך בדיני נפשות בבת אחת בעינן להו עכ"ל מכל זה מוכח דעדות מיוחדת לאו עדות הוא לענין אישות דכדיני נפשות דמי ולפי זה בנ"ד הני עדים דאסהידו בהאי גברא שעשה תשובה כיון דלא אסהידו אמילתא חדא אין עדותן מועיל לאכשורי האי גברא רק לעדות דיני ממנות ולא לעדות גיטין וקדושין וא"כ כל הני גיטין דחתם עלייהו ההוא גברא פסולין הן דהא אכתי לא אתכשר ההוא גברא מעדות גיטין וקדושין אמנם כי דייקינן שפיר אי אפשר לומר בעדות גיטין וקדושין דכדיני נפשות דמי אלא אדרבא ע"כ כדיני ממונות דמו דהא בסוף יבמות נחלקו ר' עקיבא ור' טרפון לענין עדות אשה אי בעי דרישה וחקירה אי לא דר' עקיבא סבר אין בודקין בדרישה וחקירה מסום דכדיני ממונות דמיא ור"ט סבר בודקין דכדיני נפשות דמיא ופסקו הרי"ף והרא"ש ושאר מחברים כר"ע דאין בודקין בדרישה וחקירה דכדיני ממונות דמיא ומשמע התם מדברי נ"י דלאו בעדות אשה לחוד פליגי ר"ע ור"ט אלא ה"ה בכל עדות גיטין וקדושין פליגי ובכולהו ס"ל כר"ע דהלכה כמותו דלא בעי דרישה וחקירה דכדיני ממונות דמיא כן כתב בתשובות הריב"ש סימן קצ"ג הרי לך בהדיא דלדיני ממונות מדמין ולא לדיני נפשות ואף ע"ג דהסמ"ג מצות עשה סימן מ"ח והגהות מיימוני בפרק כ"ד מהלכות אישות בשם ר"ת כתבו דלאסור האשה על בעלה בעי דרישה וחקירה נראה דהיינו דוקא לאסור האשה הוא דבעי דרישה וחקירה אי משום עיגון האשה שהרבה חשו חכמים לעיגון האשה ואי משום שדמו לדין מרומה שהרי האשה מכחשת העדים כגון עידי טומאה או עידי קדושין דמסתמא האשה מכחשת את העדים וצוחת דשקר הם מעידים דאי אינה מכחשת אותם שויא נפשה חתיכה דאיסורא ולפיכך חיישינן לדין מרומה שמא הבעל השיא אותם לעדו' שקר ובעי דרישה וחקירה ובדין מרומה בעינן דרישה וחקירה אפי' בדיני ממונות אבל בשאר עדות גיטין וקדושין מודה ר"ת דלא בעי דרישה כר"ע דקי"ל כוותי' והכי משמע נמי לשון המרדכי בריש פרק אחד דיני ממינות דהא דבעי דרישה וחקירה לאסור האשה היינו מטעם דהאשה מכחשת אותם. ומדברי הרב ב"י בריש סימן ל' מטור חו"מ משמע דר"ת סבר כר"ט ולא חילק בין לאסור האשה או להתירה אבל הנכון הוא כאשר כתבתי דגם ר"ת לא בעי דרישה וחקירה רק גבי לאסור האשה על בעלה או בעידי טומאה או בעידי קדושין שאוסרין אותה על כל העולם אבל שאר עדות גיטין וקדושין לא בעי דרישה וחקירה. וכן ראיתי בתשובת מורי מהרש"ל ז"ל בסי' ל"ג ובספר שארית יוסף סימן ע"ז שכתבו דלאסור האש' על בעלה בעי דרישה וחקירה ולא להתיר' הרי הוכחנו דלענין דרישה וחקירה דיני גיטין וקדושין כדיני ממונות דמיא ולא כדיני נפשות. ועוד דלענין עדות מיוחדת דקי"ל דלא מצטרפי משמע בהדיא בסוף פ"ק דמכות דהיינו דוקא בדיני נפשות אבל בעלמא עדות מעליא הוא ומצטרפי ואפילו לענין גיטין וקדושין והכי אמרי' התם אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב מנין לעדות מיוחדת שהיא פסולה שנאמר לא יומת ע"פ עד אחד מאי אחד אחד אחד אמר רב נחמן עדות מיוחדת כשרה בדיני ממונות דכתיב לא יומת על פי עד אחד בדיני נפשות הוא דאין כשרה אבל בדיני ממונות כשרה הרי לך בהדיא דממעטינן דיני ממונות לעדות מיוחדת מדכתיב לא יומת וא"כ מהאי טעמא ממעטינן נמי דיני גיטין וקידושין מדכתיב לא יומת דמשמע דוקא לענין מיתה הוא דפסול רחמנא לעדות מיוחדת ולא לדבר אחר ולא דמי לדרישה וחקירה דכתיב