משאת בנימין קלב

ולא פסלינן ליה לדעת רוב המחברים כאשר כתבנו למעלה ואפ"ה היפך השבועה אשכנגדה משום דהוה חשודה בעיניו ואיהי האי דהפסדה אנפשה וה"ה נמי גבי קלא דלא פסיק מטעם זה אין מוסרין לו שבועה וכן נמי אין מוציאין ממון בעדותו משו' דאין מוציאין ממין אלא בעדו' ברורה וכו' כך נ"ל לפרש דברי הרשב"א ז"ל ונמצא לפי"ז דבקלא דלא פסיק לא נפסל רק שבוע' ועדות בלבד אבל לשאר עדיות שבתורה כשר הוא ואע"ג דהאי פירושא בדברי הרשב"א אינו מוכרח ויש פנים לכאן ולכאן מ"מ כיון דאשכחנא הרא"ש ורבינו ירוחם ז"ל דכתבו בהדיא להכשיר בקלא דלא פסיק קשה לסתור בדברים הסתומים דברים המבוארים וגם כי הרא"ש ורבינו ירוחם ז"ל רבים הם ובתראי אינהו וכדאי הם לסמוך עליה'. ולא דמי נ"ד לההיא דפרק המגרש דתנן התם יצא שמה בעיר מקודשת. הרי זו מקודשת אלמא ע"פ הקול אסרינן לה לאיתתא אכולי עלמא משום דהתם נמי לאו קידושין דאורייתא הן אלא משום חומר אשת איש מיחש חיישינן לקול הקידושין מדרבנן דהא אם פשטה ידה וקבלה קדושין מאחר מגרש ראשון ונושא שני וכדאמרינן התם דשלח ליה שמואל לבי רב תצא והעמידו הדבר על בוריו מאי והעמידו הדבר על בוריו דאי מגליא מילתא דקידושי קמא קידושי מעליא נינהו לא צריכא גט משני אלמא דכל כמה דלא מגליא לנו בקידושי קמא דקידושין גמורין הן צריכא גט משני משום דקידושי קמא קידושי ספק הן וכן כתב בהדיא בטור א"ה בסי' מ"ו והרמב"ם ז"ל בפ"ט מהלכות אישות וכיון שכן הוא אין ללמוד משם לנ"ד דמספק' לא פסלינן ליה לגברא ועוד הא אמרינן התם ובלבד שלא יהא שם אמתלא ובנ"ד נמי איכא אמתלא שהרי לפי עדות משרתי הקהל הדבר היה מפורסם שמצאו הגניבה בביתו והוא צוח ואומר לפני ב"ד שאין לו שום ידיעה מזה ואפשר שאחד מבני ביתו עשה הגניבה וא"כ כשיצא הקול מתחילה לאו בחזקת ודאי גנב יצא הקול אלא בחזקת ספק גנב יצא הקול והיינו אמתלא דמימר אמרי אינשי עייני רבנן בדינא ומצאו דלאו גנב הוא וכה"ג מבטלין קלא אפילו בקידושין כדאמרינן התם איזו היא אמתלא גירש איש פלוני את אשתו על תנאי זרק לה קידושין ספק קרוב לה ספק קרוב לו ושמא תאמר דלא אמרינן אמתלא אלא אמתלא חשובה שנראין הדברים שאמת היה אמתלא מש"כ בנ"ד נראין הדברים שהאמתלא לאו אמת הוא שהרי המשרתים העידו שלפי אומד דעתן היה נראה שהוא היה הגנב וכה"ג אין חוששין לאמתלא מ"מ נראה שכל אמתלא שיצאה מתחילה עם הקול אפי' אמתלא כל דהו מבטל הקידושין דלשון הפוסקים משמע דאפי' צד ספק בקידושין ע"י הקול אין חוששין לקידושין וכן משמע בהדיא מדברי הרמב"ם ז"ל בפרק ט' מהלכות קידושין ומדברי ב"י בטור א"ה בסימן מ"ו דלא בעינן אמתל' חשובה אלא באמתל' שיצאה כמה ימים אחר הקיל ויראה לי עוד לומר היכא שהקול והאמתלא יצאו בבת אחת ואחר איזה ימים נודע שהאמתלא שקר הוא אפ"ה אין חוששין לקידושין משום דסוגיא דשמעת' משמע דלא חיישינן לקול הקדושין רק בקול פשוט בלא אמתלא או צד ספק בעולם וטעמא דכל שיצא הקול פשוט העולם מרננין ומחזיקין הקול בקול אמת וקידושין גמורין ואיכא לעז המשפחה אבל היכא דאין הקול פשוט כגון באמתלא וצד ספק שיצא עם הקול אין העילם מחזיקין מתחילה כשיצא הקול לקול אמת ולא הוחזקה מקודשת בשעת יציאת הקיל ולכן אפילו אם אחר כך יודע שהאמתלא שקר הוא שוב לא חיישינן להקול למפרע דליכא לעז המשפחה וזה מוכח ממה דמסיק ה"ד אמתלא ספק קרוב לו ספק קרוב לה וכל הני עובדי דמייתי התם כגין ההיא דנפק עליה דאיקדשא באיצפא דתותלא וההיא ספק קטן או גדול בכל הנהו לא הצריכו חכמים לבדוק האמתלא אם אמת היא או שקר אלא בסתם אמרו דלא חיישינן כדעת הרמב"ן ז"ל ורוב המחברים ש"מ דאפילו אם יודע שהאמתל' שקר לא חיישינן לקדושין דאם לא כן הא דאמרינן יצא אמתלא מבטלת הקול הלא היה לנו למיחש שמא אחר שתינשא האשה יודע שהאמתלא שקר היה ויהיו הקידושין שע"י הקול הראשון למפרע קדושין גמורין אלא ודאי ע"כ כיון שלא הוחזקה מקודשת בתחילה כשיצא הקול שוב לא חיישינן לאותו קול כלל גמרו של דבר דבנ"ד לא פסלינן ליה לגברא בהאי קלא דנפיק עליה דלא דני