משאת בנימין קכט

הנ"ל היה הגנב אך לא נתברר להם כל כך שיכולי' להעיד עליו בבירור שהוא עשה הגניבה. והנה העד החותם הזה עדיין בחיים ושלחו אחריו ושאלו אותו על ענין הקול שיצא עליו ועל ענין המשרתים שהעידו עליו אם אמת הוא ובתחלה היה מתנצל את עצמו שלא יהא נתפס כגנב פעם אחד היה תולה באשתו ובאנשי ביתו ופעם אחד היה אומר כי מלוה ישנה היה לו אצל המפקיד כנגד אותן המעות שלקח ולבסוף הודה ואמר שאמת הוא שעשה המעשה הנ"ל ששלח יד בפקדון אך טוען שאחר שעשה המעשה הנזכר עשה תשובה גמורה קודם שחתם על הגיטין גם התענה כמה תעניות בינו לבין עצמו והביא ראיה לדבריו שאדם אחד היה בידו ממון טאלר אחד שלא היה לו שום ידיעה מזה והשיב לו הטאלר מדעתו ומרצונו עוד היה בידו ב' זהובים מאדם אחד שמת ולא היה שום ידיעה להיורש מזה והשיב לו הב' זהובים מדעתו ומרצונו וכן העידו אותו אדם ואותו יורש שכדבריו כן הוא ועל מה שהעלם הגניבה שקנה מן הגנב הנכרי ועבר על החרם שהכריזו בב"ה על זה טוען העד הנזכר שזה עשה מפחד הסכנה כי אחד ממנהיגי הקהילה היה שונאו והיה מתירא פן יודיע השונא לפני השררה ויבא בסכנה ע"כ לשון מעשה הנזכר ששלח לידי גדול אחד בדורינו וביקש ממני לגלות את דעתי משפט הנשים הגרושות על ידי העד החתום הנזכר ואף אם יתן הדין להכשיר הגיטין בדיעבד. עם כל זה עדיין צ"ע באותן הנשים שעדיין לא נשאו אם יש להחמיר עליהם שלא להנשא עד שיתגרשו מבעליהן בגט אחר דלגבי דידהו חשיב כלכתחלה או נימא שאי אפשר להחמיר עליהן שאם אתה עושה כן אתה מוציא לעז על הנשים הנשואות כבר בגט שחתם עליו העד הזה ובהיות שהגדול הזה נראה ולא גלה לן דעתו והסכמתו בדין זה או לאסור או להתיר או להחמיר או להקל נראה מתוכו דבדיק לן מר בהאי מילתא וכי היכא דלימטי לן שיבא מכשורא ועם כל זה להפיק רצון מעלות כבוד תורתו לא מנעתי את עצמי מלגלות את אשר בלבבי. הנשים הללו מותרות להנשא על ידי גיטין הללו ואפי' לכתחלה ואצ"ל אותן שנשאו כבר שלא והנראה לע"ד כי תצאו וזהו משני טעמים: הא' שאין בכל זה כדי לפסול את העד ולהוציאו מחזקת כשרותו דבמאי נפסליה אי משום דכופר בפקדון הוה וכדאמרי' בפ' הגוזל ובפ"ק דמציעא אמר רב אידי בר אבין אמר רב חסדא הכופר במלוה כשר לעדו' בפקדון פסול לעדות נראה דלא דמי כלל לנ"ד משו' דההיא דר"ח הכופר בפקדון מיירי בכופר בפקדון שבגלוי כגון בהמה או כלים וטוען להד"ם דומיא דהכופר במלוה ולפיכך כשבאו עדים ואומרים דבההיא שעתיה דכפריה הוה ברשותו פסול דהא ליכא לאישתמוטי במידי אבל בנ"ד שהכיס עם המעות היה באמתחת יכול שפי' לאישתמוטי ולומר אנא לא ידעתי מעולם מהכיס והמעות שהרי בשעת פקדון לא ראה מה שהיה באמתחת ואמתחת לקח הימנו ואמתחת החזיר לו דאין דרך בני אדם לחפש באמתחת בפקדון ולהכי מצי שפיר למיתלי באשתו ובניו וב"ב ומשום ב"ב לא פסלינא ליה לגברא ואף ע"ג דדוחק הוא לאשתמוטי ולמיתלי בבני בית אין בכך כלום דאין לך התנצלות גרוע מההוא דפר' זה בורר גבי הנהו קבוראי דקברו מיתא בי"ט ראשון ואכשרינהו רב הונא בריה דר' יהושע מטעם דסברי מצוה קא עבדי וכפרה דעבדי להו רבנן וכן כתב הרב ב"י בטור חו"מ בסי' ל"ד בשם מחברים גדולים ורבים דכל זמן שיכול אדם לטעון ולהתנצל לא פסלינן ליה ושמא תאמר דלא אמרינן הכי אלא היכא שהוא עצמו טוען ומתנצל כך וכך היה המעשה או כך וכך היה כוונתו אבל היכא דאיהו לא טען אנן נמי לא טענינן ליה ופסלינן ליה. זה אינו דהא גבי כופר בפקדון מסיק תלמודא דלא פסלינן ליה אלא היכא דאיכא סהדי דחזו הפקדון גביה בההיא שעתה דכפריה ואי לאו לא פסלינן ליה דאימא אישתמוטי קא משתמט סבר עד דבחשנא ואשכחנא ליה ומשמע דאע"ג דאיהו לא טעין מידי אנן טענינן ליה דאי לא תימא הכי הו"ל לשנויא כגון דאיהו לא טעין מידי ומדמשני כגון דאתו סהדי משמע כל כמה דלא אתו סהדי לא פסלינן ליה ואף ע"ג דאיהו לא טעין הכי אנן טענינן ליה וכן הני קבוראי דאכשרינהו רב הונא בריה דרב יהושע מטעם דסבריה מצוה קא עבדי משמע בהדיא דאע"ג דהנהו קבוראי לא טענו מידי אפי"ה אכשרינהו