משאת בנימין קכח

דספק הוראה ספק מעליא הוא אלא דאזלינן ביה לחומרא שהרי כתבו על ספק הוראה דאזלינן לחומרא מספק אלמא ספק מיקרי ועוד נראה דודאי ספק הוראה שחכם אחד בקי ויכול להבחין ואחד אינו בקי כ"כ ואינו יכול להבחין דזהו ודאי חסרון החכמה הוא ולא ספק הוא אבל בכה"ג שאינו תלוי בחסרון החכמה שהרי אפי' אם חכם גדול הוא ובקי בבדיקה זו אינו רשאי לסמוך על בדיקתו מפני שכבר הסכימו כל גדולי החכמים וכתבו בחיבוריהם שאין לסמוך על בדיקה זו נתפשט המנהג הזה בכל הארצות הללו מכמה דורות מעכשיו אין תלוי בחסרון החכמה והוי כאלו ניטלה הריאה קודם שבדקה ואינה לפנינו שאי אפשר לבודקה דזהו ודאי ספק גמור. ובהדיא כתב באו"ה כלל כ"ו אע"פ שאנו צריכין לאסור עתה מספק כל דבר שצריך בדיקה מכל מקום חסרון ידיעתינו לא חשיב רק איסיר דרבנן ויש לנו להתירו מטעם ספק ספיקא שמא לאחר שחיטה נשברה ואם תמצא לומר קודם שחיטה שמא לא ניקבה הריאה ודוחק דבספר התרומה משמע דכל ספק הוראה לא ספק הוא ומ"מ מסקנה דמילתא דבשבירת או שמוטת הגף שרינן מטעם ס"ס בלא בדיקת הריאה ואפילו לרווחא דמילתא אין אנחנו צריכין לעיין בצלעות או בריאה אי איכא דם ולא למבדקיה כלל סמכינן אס"ס לחוד וכן כתב מהרא"י ז"ל בפסקיו וכתביו סימן מ"ז ובהג"ה שו"ע בטור י"ד סי' ק"י אמנם לעיין ולמבדק הוא דלא צריך אבל אם רואה שיש ריעותא בצלעות או בריאה הא ודאי מילתא דפשיטא דלא סמכינן אספק ספי ואסרינן ואפי' בדיקה לא מהני דהא אנן בקיאין בבדיקת הריאה וכן כתב בתורת החט סימן פ"ז וכל מה שכתבתי הוא פשוט בעיני מצד הדין אבל קשה עלי הדבר מאוד לחלוק על דברי רבותי מהרש"ל ז"ל והרמ"א ז"ל ולהקל ראש כנגדם לענין הלכה למעשה ואלמלא שהיו מקילים ואני מחמיר ראוי לי לבטל דברי מפני דבריהם ק"ו שהם המחמירים ואני המיקל ואע"פ שהדין אמת כאשר כתבתי ופשוט הוא בעיני והמיקל כעת הצורך כגון לכבוד שבת וכה"ג לא הפסיד ובכן אלקי אבותי' ירבה ימיך ושנותיך אלא והטיבך והרבך מאבותיך כנפש אביך הקטן בנימין אהרן ב"ר אברהם סלניק ז"ל: נא על דבר הגיטין שנתנו בקהילה קדישא מכמה שנים ועכשיו יצא קלא דגזלנותא על אחד מן העדים החתומין על אותן גיטין וכבר נשאו כמה נשים ע"י אותן גיטין והולידו בנים ובנות וקצת מן הנשים עדיין לא נשאו ואז בדקו אחר הקול בדרישה ובחקירה ונמצא תוכן הענין כך הוא שזה יותר מעשרים שנה הפקיד אחד אצל אותו העד אמתחת שהיה בו כים א' של מעות גם שטרי חובות ושאר דברים ולא היה שום עדות על הפיקדון אח"כ בא בעל הפקדון ולקח מהנפקד את אמתחתו ויהי כאשר פתח את אמתחתו והנה הכיס עם המעות איננו. ואז צוח בעל הפקדון ווי לחסרון כיס שלקח הנפקד ולא הועיל לו כי הנפקד כפר ואמר לא ידעתי מאומה ושקר אתה מדבר כי לא חסר שום דבר ממה שהפקדת בידי עד שנתגלגל הדבר לפני פרנס החודש וצוה לתפוס את הנפקד בתפיסה גם צוה למשרתיו השוטרים לחפש את כל בית הנפקד וכן עשו ומצאו הכיס עם המעות תחוב בחור הכותל בבית הנפקד והנפקד כאשר ראה שמצאו הגניבה אמר לא ידעתי מי עשה הדבר הזה אפשר שאשתי ובני ביתי גנבו והחביאו בלי ידיעתי כל זה העידו המשרתים עכשיו אחר שיצא קלא דגזלנותא עוד העידו שפעם אחד נגנבה גניבה מבית תפלת הנכרים וראשי הקהילה הכריזו בב"ה בעונש החרם שכל מי שיש לו ידיעה מגניבה זו יבא ויגיד לפני הראשים אח"כ נמצא הגנב והודה שמכר הגניבה ליהודי אחד שתוארו כך וכך ונתנו הראשים עיניהם בו בהעד הנ"ל של חו אחריו ושאלו אותו אם קנה איזה דבר מאותו הגניבה והוא כפר ואמר שאין לו שום ידיעה מדבר זה עד שחפשו ומצאו בידו הגניבה ובשביל המעשים הללו גירשו אותו מנהיגי הקהילה מן העיר על זמן מה שחזר ובא לעיר כבראשונה כל זה העידו המשרתים הנ"ל שנעשה כל זה יותר מעשרי' שנה והכל נעש' קודם שחתם העד הנ"ל על הגיטין הנ"ל גם העידו המשרתים הנ"ל שבאותו פעם שנעשה המעשה היה נראה להם פשוט לפי אומד דעתן שהעד הנ"ל