משאת בנימין קכז

שנשמט הגף ולא ידעינן אי קודם שחיטה או לאחר שחיטה דטרפה לא מתוקמא רק בכה"ג ד ניקבה הריאה וכדפירשתי וכן נמי מהרי"ק ז"ל מיירי בכה"ג דליכא אלא חד ספיקא דהאי עובדא דמהרי"ק בשורש ל"ה מיירי בנמצאו הסימנים שמוטים ולא ידעינן אי קודם שחיטה אי לאחר שחיטה דליכא אלא חד ספיקא ועל זה מייתי נשברה גף התרנגולת ולא ידעינן אי קודם שחיטה אי לאחר שחיטה ומדקמדמי ההוא ספק דנשברה גף לההוא ספק דסימנים שמוטים דליכא אלא חד ספיקא כמו שכתב מהרי"ק ז"ל בעצמו על כרחך גם ההוא דנשברה גף בכה"ג הוא דליכא אלא חד ספיקא וכמו שכתבתי כבר בתשובה. ומהשתא גם דברי הרב ב"י לא מתוקמו אלא בחד ספיקא שהרי הרב ב"י כתב דין זה בשם מהרי"ק א"כ על כרחך בשיטתיה דמהרי"ק קאי וכן מוכח מדבריו שהרי בש"ע סימן נ"ג סעיף ב' כתב דנשבר הגף סמוך לגוף אפילו ודאי מחיים כשר ובסעיף ד' כתב דאפילו בספק אי מחיים אי לא טרפה וק"ל ועוד נראה דלא יתכן לומר להנך רבוותא דלעיל דמיירי בס"ס דהא קי"ל כשמואל בפרק אלו טרפות דאמר תבדק הריאה ומאחר דאיכא למיקם עליה דמלתא שפיר ע"י בדיקה אי נקבה הריאה אי לאו שוב ליכא לספוקי בהכי וליכא אלא חד ספיקא אי קודם שחיטה אי לאחר שחיטה ולדידן דוקא הוא דאיכא לספוקא בס"ס משום דאנן לא בקיאין בבדיקת הריאה כמו שכתב האגור בסי' אלף קנ"א ובאו"ה כלל נ' ועלה בידינו מכל זה שדברי בעל האו"ה עולין כהלכה להתיר שביר' או שמוטת הגף היכא דאיכא ס"ם לדידן דאין אנו בקיאין בבדיקת הריאה וגם הר"ן בשם הר"ר יונה ומהרי"ק והרב ב"י לא אסרו אלא לדידהו דאינהו בקיאי בבדיקת הריאה דליכא אלא חד ספיקא ולא לדידן ולפיכך הרב רמ"א ז"ל בתורת החטאת שפסק גבי שמוטת הגף שיש להחמיר אפילו היכא דאיכא ס"ס ותלה את עצמו בדברי מהרי"ק ומאחר שהוכחנו יפה שמהרי"ק ז"ל לא אסר אלא בחד ספיקא ולא בס"ס מעכשיו דברי רמ"א ז"ל הם בטלים ודברי האו"ה קיימין. אמנם מה שכתב מורי ז"ל בא"ו שלו דאנן לא נהיגין הכי ולא מיקרי ספק אלא טרפה איקרי באמת כי דבריו סתומים מאד כי לא גילה מקורו הנובע מהיכן יצאו הדברים הללו אם הם סברת עצמו אי לאו ולכאורה נראה שהוא ז"ל גם הוא דרך בדרך הרב ב"י וסמך עצמו על דברי ב"י ולא דקדק בדברי מהרי"ק וא"כ כולהו בחדא מחתא מחתינהו. ואכתי יש לדקדק בההיא שריותא דשמוטת הגף מכח ס"ס משום דלכאור' נראה שהספק השני שמא נקבה הריאה שמא לא ניקבה לאו ספק הוא דספק זה אינו רק חסרון השכל במה שאין אנו בקיאין בבדיקה זו וזה לאו ספק הוא וכן נראה מתוך ס"ה בסימן כ"ה ובהג"ה ש"ד בסימן פ"ו בשם מהרא"י ז''ל דכל דבר שאפשר לאדם להבחין אם היה בקי אם אם אינו יכול להבחין מתוך חסרון החכמה יש לאסור מספק וכן כתב בשלטי הגבורים בפרק אלו רפות בשם רבינו ישעיה אחרון ז"ל וז"ל נראה בעיני שלא אמרו הרי הוא בחזקת היתר אלא במעשה מסופקת כענין שכתבנו אבל אם המעשה ברור וההוראה מסופקת הרי ספקו להחמיר כ"ל הרי לך דכל ספק הוראה אזלינן לחומרא מכל מקום נראה דהיינו דוקא בחד ספיקא ולענין דלא אמרינן נשחטה בחזקת היתר עומדת ולא משו' דספק הוראה לאו ספק מעליא הוא אלא משום דלא אמרינן נשחטה בחזקת היתר עומדת אלא בספק שיש לתלותו בהיתר יותר מבאיסור כמו בזאב שנטל בני מעיי' והחזירן כשהן נקובים דתלינן בזאב וכגון בספק כלבא ספק שונרא אימר כלבא ספק קניא ספק שונרא אימר קניא משום דכלבא וקניא שכיחי ושונרא לא שכיחי משא"כ בספק הוראה דליכא למיתלי בהיתר טפי מבאיסור ולפיכך אזלינן לחומרא ולא אמרי' דנשחטה בחזקת היתר עומדת ולאו דוקא ספק הוראה אלא אפילו ספק מעשה נמי אי ליכא למיתלי בהיתר טפי מבאיסור אזלינן לחומרא וכמו שכתב כל זה הר"ן ז"ל בריש מסכת תולין והרא"ש והטור ושאר מחברים והלכך בנ"ד דאיכא ספק ספיקא אע"ג דליכא למיתלי במידי עדיף טפי מחד ספיקא שיש לתלות במידי ולא שאני לן בין ספק מעשה לספק הוראה בס"ס ולישנא דמהרא"י ושלטי גבורים הנזכרים נמי מוכח דספק