משאת בנימין קכו

שכר וזה מצינו בכמה מקומות בתלמוד ובפרט בפרק בהמה המקשה וכדאמרינן בפ' ב' דב"ב ועל דא אפקיה מבי מדרשא ואחזיר לענין ראשון ואומר שמכל הני ראיות דלעיל נתבאר שאין חובת האשה הבודקת בשפופרת להכניס בשפופרת עם המכחול והמוך רק עד מקום שהיא יכולה ומשערת בעצמה לפי אומד דעתה שהגיעה עד מקום דישה והאשה עצמה נאמנת על זה ואין צריך כלל לדחוק השפופרת למקום צר ודוחק ואין לנו לחוש שמא לא הכניסה כשיעור דישה כי לא נתנה תורה למלאכי השרת גם דורות הראשוני' מדלא הזהירו בספריה' על ככה מסתמ' ודאי לא נהגו כן ועל כיוצא בזה אמרו חז"ל הנח להם לישראל שאם אינם נביאים בני נביאים הם והם ידעו שפיר דא"צ לדקדק בבדיקה זו כ"כ והנה השפופרת ששלח לי מר ראיתי אותה שאינה של אבר ובפרק התינוקות אמרי' שצריכה שתהא של אבר וכן כתבו כל הפוסקים ומ"מ נראה דלאו דוקא של אבר אלא ה"ה גם בשאר מיני מתכות שפיר דמי וזה שאמרו של אבר לאו לאפוקי אלא של עץ משום דסרטוטי קא מסרטט וכן משמע שם מפירש"י. עוד ראיתי בשפופרת של מר שהיא דקה מאוד בעובי ואינה אלא כשיעור חצי עובי האבר התשמיש ולבי מהסם בזה מאד כי נ"ל שצריכה לכתחילה להיות עבה דומה לעובי האבר ואע"פ שאמרו אין כל האצבעות שוות ואין כל הכוחות שוות מ"מ מוכח שצריכה שתהיה עבה וארוכה כשיעור אבר בינוני וכן משמע מדברי כסף משנה בספ"ד שצריך לדקדק בשיעור עובי ג"כ ודבר מסתבר הוא בלי ספק ובכן בורא ניב שפתים ישלח ברכתו מן השמים למר הרובץ בין המשפתים כעץ שתול על פלגי מים כנפש הקטן אוהבו דמר בנימין אהרן ב"ר אברהם סלניק ז"ל נ בני ידידי ויקירי משיב נפשי ואור מאירי זה שמי וזה זכרי האלוף הר' מהר"ר אברהם מה שאתה מפקפק על אשר כתבתי להתיר שמוטת גף התרנגולת מכח ס"ס ספק מחיים ספק לאחר שחיטה ואם ת"ל מחיים שמא לא ניקבה הריאה וכדעת רבינו יונה באו"ה ודלא כדעת רמ"א בתורת החטאת סימן פ"ו והרב ב"י בטור י"ד סימן נ"ג בשם מהרי"ק ואע"ג דרבים ובתראי אינהו עוד הבאת ראי' לדבריהם מדברי הר"ן בשם הר"ר יונה שכתב בפ"ק דחולין וז"ל מהא שמעינן דהיכא שנשמטה גף העוף או נשברה רגלו מן הארכובה למעלה ואין ידוע אם קודם שחיטה אם אחר שחיטה דאזלינן לחומרא עכ"ל עוד מצאת בדברי מורי מהרש"ל ז"ל בא"ו שלו וז"ל אומר הר"י כו' כגון נשבר הגף של תרנגולת וספק קודם שחיטה דיש מתירין מס"ס וכו' מצאתי ביאור כגון נשבר הגף וכו' ואנן לא נהגינן הכי כדמשמע לקמן ולא מקרי ספק אלא טריפה איקרי עכ"ל מורי ז"ל ובאמת כי לא ראיתי דברי מורי ז"ל בזה כי לא נדפסו ספריו בזמן ההוא עד הנה מקרוב: עם כל זה במקומי אני עומד להתיר מספק ספקא וכל הרוחות הללו הנושבות בי אינן מזיזות אותי ממקומי ודעת בעל האו"ה הוא יתד ול תמוט ואין מי שחולק עליו גם הר"ן ומהרי"ק וב"י לא פליגי בזה כלל בלי ספק שהרי כלל הוא בתלמוד בכל מקום דאיכא ספק ספיקא אזלינן לקולא אפילו באיסור דאורייתא ומה שהם ז"ל אסרו בספק קודם שחיטה או לאחר שחיטה היינו היכא דחזינן דניקבה הריאה דליכא אלא חד ספיקא ספק נשבר או נשמט קודם שחיטה ספק לאחר שחיטה והכי מוכח בהדיא מדבריהם ז"ל שהרי הר"ן בשם הר"ר יונה למד לדין זה מנמצא הגרגרת שמוטה ואינו יודע אם קודם שחיטה נשמטה או לאחר שחיטה נשמטה דאמרי' זה היה מעשה ואמרו כל ספק בשחיטה פסולה ואמרינן התם בגמרא כל לאתויי מאי לאתויי ספק שהה ספק דרם והני ספיקא דנמצא הגרגרת שמוטה וספק שהה ספק דרס אינן אלא חד ספיקא והיכי מייתי ראיה מינייהו לנשבר או נשמט הגף דאיכא ס"ס אלא ודאי ההוא דנשבר או נשמט הגף שכתב הר"ן ז"ל נמי מיירי בכה"ג דליכא אלא חד ספיקא והיינו דחזינן דניקבה הריאה דליכא לספוקי אלא בחד ספיקא ספק קודם שחיטה ספק לאחר שחיטה ותדע שהרי הר"ן ז"ל בפרק אלו טרפות גבי נשתברו גפיה כתב בהדיא דשמוטות הגף אפילו ודאי מחיים תבדק הריאה וא"כ תקשה דידיה אדידיה הלכך ע"כ זה שכתב הר"ן בפ"ק דחולין דהיכא שנשמט