משאת בנימין קכד

כמו שכתב הרמב"ם בפ"ה והרב ב"י בטור י"ד סי' קצ"ו כתב כן בהדיא על דברי הרמב"ם הנזכרים ובפרק יוצא דופן נמי אמרינן הי ניהו בית החיצון אמר ריש לקיש כל שתינוקת יושבת ונראית אמר ר' יוחנן אותו מקום גלוי הוא אצל שרץ אלא אמר ר' יוחנן עד בן השינים איבעי להו בין השינים כלפנים או כלחוץ ת''ש דתני ר' וכאי עד בין השינים בין השינים עצמן כלפנים במתניתא תנא מקום דישה אמר רב יהודה מקום שהשמש דש ע"כ והשתא אם איתא דבין השינים הוא פי האם יקשה לן אמתני' דקתני כל הנשים מטמאין בבית החיצון אמאי קרי ליה הכא בית החיצון ובפרק כל היד קרי ליה פרוזדור דהא אידי ואידי חדא היא וגם ר' יוחנן אמאי קרי ליה הכא בין השינים הל"ל עד החדר שהוא לשון המשנה בפרק כל היד וכ"ת דר"י אתי לפרושי מקום החדר היכן הוא ולכך אמר עד בין השינים ללמדינו שעד בין השינים הוא מקום הפרוזדור ומבין השינים ואילך הוא מקום החדר זה אינו דא''כ לעיל אמתני' דהחדר והפרוזדור בפרק כל היד הוה ליה לפרושי. ועוד מדריש לקיש דאמר כל שתינוקת יושבת ונראית נשמע לר' יוחנן דלר"ל ודאי האי בית החיצון לאו כל הפרוזדור הוא דהא גבי פרוזדור אמרינן דעליה על גביו ולול פתוח בין עליה לפרוזדור ומן הלול ולפנים ספקו טמא מן הלול ולחוץ ספקו טהור ובההיא בית החיצון דר"ל לא שייך לומר דעליה על גביו ומן הלול ולפנים מן הלול ולחוץ דבההיא שיעורא קטן אין מקום לעליה ולול מלפנים ולבחוץ וק"ו למאי דבעינן למימר לקמן שהעליה והלול אינו אלא בחצי פרוזדור ועל כרחינו לומר לריש לקיש דמבית החיצון ואילך נמי מקום הפרוזדור הוא ושם הוא מקום העליה והלול ומדריש לקיש נשמע לרבי יוחנן דהאי בית החיצון לאו פרוזדור ממש הוא אלא קצת מן הפרוזדור קרוי בית החיצון דהיינו בין השינים ומבין השינים ולפנים אע"ג דעדיין פרוזדוד מ"מ אינו קרוי בית החיצון והדם נמצא שם כדם הנמצא במקור עצמו שהוא טהור ועוד דאי בין השינים היינו פי האם מאי קמבעיא ליה אי בין השינים כלפנים א כלחוץ הא מלתא דפשיטא היא דפי האם אינו קרוי בית החיצון ומת תניתין קתני כל הנשים מטמאות בבית החיצון ולא בפי האם ועוד דבמתניתין קתני מקום דישה ומפרש רב יהודא מקום שהשמש דש ולמה הוצרכו להזכיר מקום דישה ויותר עדיף הל"ל מקום פרוזדור ועוד דמקום דישה אינו בפי האם כמו שכתב הרמב"ם ז"ל ודבריו הבאתי לעיל ומאחר שמקום דישה אינו פי האם גם בין השינים אינו פי האם דאידי ואידי חד שיעורא הוא דמסתמא ר' יוחנן לא פליג אמתניתין וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק ה' וז"ל ועד היכן הוא בין השינים מקום שיגיע אליו האבר בשעת גמר ביאה משמע נמי משאר מחברים הרי לך בהדיא דבין השינים ומקום דישה חד שיעורא הוא. עלה בידינו מתוך סוגיא זו דבין שינים לאו היינו פי האם אלא מקום הוא בפרוזדור דקרוי בין השינים והאשה הבקיאה החכמה שהעידה כך לפני מעלתך אינה אלא טפשה ודי בהוכחה זו מצד הסברא שאין להחמיר ולהכניס השפופרת עד פי האם וכ"ש לתוך האם. אמנם מצד הגמרא נמי ודאי לא יתכן דעת מעלתך כלל חדא דאם תכניס המכחול לתוך האם ודאי ימצא דם על המוך כי האם של כל הנשים היא תמיד מלאה דם וכדאיתה בויקרא רבה בפרשת כי תזריע על פסוק דאיוב א נא כי עשיתני כחומר וגו' ועוד דהא משנה שלמה ותלמוד ערוך הוא בפרק יוצא דופן ובפרק רואה כתם שאין דם המקור מטמא כל זמן שהוא מבפנים עד שיצא לחוץ עד בין השינים שהוא מקום דישת השמש כדאמרינן התם במתניתין תנא מקום דישה ואפילו הדם שבין השינים עצמן מסיק התם דכלפנים דמי וטהור הוא וכ"ש הדם שעל פי האם או בתוך האם שהוא לפנים מן הפרוזדור שהוא מקור וא''כ אם תכניס המוך יותר מבין השינים אתה אוסר האשה בחנם שלא כדין דהא אף שנמצא דם על המוך יכול להיות שדם היא מבין השינים אי לפנים מן השינים ומעולם לא יצא הדם מן השינים והאשה טהורה גמורה היא ועוד שהרמב"ם ז"ל בסוף פ"ד מהלכות איסורי ביאה כתב בהדיא שאין צריך להכניס המוך רק בצואר הרחם שהוא הפרוזדור ולא יותר ואף בצואר הרחם א"צ להכניס עד ראשו הפנימי שלצד הרתם רק עד בין השינים