משאת בנימין קכג

השפופרת אשה חכמה ובקיאה ויראת אלהים ותעמיד באצבעה האם על מקומה כדי שתפגע השפופרת בפיה אם מפני שדרך האם לנטות ולזוז ממקומה למעלה או למטה או לצדדין ומתוך כך יש לחוש שמא לא תפגע השפופרת בפי האם ולא תועיל הבדיקה כלום לא להקל אם לא נמצא דם על המוך ולא להחמיר אם נמצא דם על המוך אבל אם תפגע ותגע בפי האם אז נדע בבירור שאם נמצא דם על ראש המוך ודאי מן המקור הוא ואם לא נמצא דם ידאי לאו מה המקור הוא הג' שצריכ' האשה לפתות באצבעה פי האם בכח כדי להכניס המכחול עם המוך באם עצמה ולכך יהיה המכחול ארוך יותר מן השפופרת כדי להכניסו אל תוך האם. כל אלה הם דבריך קצת מהן למד מר מדקדוק לשון הרמב"ם וקצת מהן מסברת הלב ומפי נשים חכמות ובקיאות בדבר: ואני בעניי נפלאתי מאוד על הדברים הללו כי רחוק הוא לאין שיעור וכמו זר נחשבו בעיני ומטיבותא דמר אמינא שענין זה אינו מחוור לא מסברא ולא מגמרא מצד הסברא מפני שמעלתך עשה הפרוזדור כאלו הוא שער גדול ובו ארובות וחלונות והאם ככיס שיש בו שנצים שאז היה בכח האפשרים להכנוס האצבע ולהסתכל בראות העין מקום האם היכן היא מונחת ולאחוז באם ולפותחה רכים של שנצים ולהכניס בה המכחול אבל מאחר כזה וכיוצא בזה הוא אינו בחו' השגות המוחש ולא בחוש הראייה ולא בחוש המשמוש ואפי' אם תמשש האשה כל היום כולו לא תמצאנה וידיעתינו בזה איננו מצד החושים החיצונים ולא מצד חכמת השכל שלנו רק מצד הקבלה האמתיות שקבלנו מחכמי תורתינו הקדושה הקדמונים אשר כל רז לא אנס להם כדאיתא פר' כל היד במשנה החדר והפרוזדור והעליה ושם בגמרא מן הלול ולפנים ספקו טמא מן הלול ולחוץ ספקו טהור עוד שם כאן כשנמצא בקרקע פרוזדור וכאן שנמצא בגג הפרוזדור ובפ' יוצא דופן עד בין השינים וכו' גם הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהלכ' א"ב הפליג בחכמתו בענינים אלו מצד חכמת הניתוח כאשר העיד עליו שם הרב המגיד ז"ל גם הרמב"ם ז"ל בעצמו כתב כן בפירוש המשנה בפרק כל היד אלו מקומו' הן ברחם קטן שבאש' ואלמלא לא קבלנו אותם מקדמונינו ז"ל בשמותם ובמקומותם לא היה לנו שום צד ידיעה מזה וגם עכשיו אין אנחנו בקיאין איה ואפוא הוא כל אחד מהמקומות בבירור ולפיכך קשה עלינו מאד הבדיקה הזאת על האופן שכתב מכ"ת וכמעט שהוא דבר שאינו אפשר גם לא מצינו שום תנא לא מבעלי המשנה והתלמוד ולא שום אחד מהמחברים דאשתמע מיניה להחמיר בבדיקה השפופרת כזה וכיוצא בזה ועוד דאם באנו לבדוק האשה על אופן זה אף אם היה בכח האפשרות בלי ספק שהיינו מקלקלין את האשה להביאה לידי ראיות דם מרוב משמוש האצבעות באילו מקומות הפנימיות הדקים ועלולין להוציא דם. הלא תראה שחשו חכמים ז"ל הרבה שלא לקלקל את האשה בבדיקת השפופרת שהרי מפני זה הצריכו לשפופרת של אבר ופיה רצוף לתוכה שאל"כ אפגורא מפגרת לה כדאיתא בפרק התינוקת וכ"ש אם תהיה הבדיקה ע"י אצבע האשה החכמה על אופן שכתב מר שבלי ספק שמתוך רבוי התשמיש שתמשמש האשה באם להעמיד על מקומה ולפתוח את פיה תסרטט את האם ותוציא דם לכן אין הסברא ואין הדעת נותנת כלל לבדוק האשה על האופן שכתב מעלתך. וגדולה מזו כתב הרב ב"י בטור י"ד סי' קצ"ו על דברי הרא"ש ורבינו ירוחם שהצריכו הבדיקה של נדה וזבה עד מקום שהשמש דש שהוא בין השינים ותמה עליהם וז"ל ודברים אלו קשים בעיני שא"א לאשה להכניס העד כ"כ בעומק ואם תדחוק להכניסו כ"כ בעומק ע"י תחבולות תקלקל עצמה שיסרט המקום בפנים ע"י בדיקה ויוציא דם ע"כ: הרי לך שאפילו עד מקום השינים קשה מאד לבדוק וכמעט שהוא א"א אם לא ע"י תחבולות ויש לחוש לקלקול האשה ק"ו בדיקת פי האם ואם עצמה שזהו דבר הבלתי אפשר בשום פנים. הגם כי מעלתך כתב וז"ל והשינים נראה דהם פה האם וכן אמרה לי אשה בקיאה ע"כ ודבר זה לאו אמת הוא כי איך יתכן לומר שהשינים הם פה האם שהרי האם הוא רחם הוא המקור הוא החדר ובהדיא כתב כן בערוך ערך אם ואלו השינים הם בפרוזדור שהוא צואר הרחם והוא רחוק מעט מראש הפרוזדור שאצל הרחם