משאת בנימין קכב

התשמיש מדם בתולים כל זמן שלא פסק לה הצער והכאב בשעת תשמיש תלינן שפיר בדם בתולים כמו במכה גמורה וסברא זו נכונה היא גם הרב רמ"א ז"ל הסכים להיתר זה בהגה"ת שו"ע בסימן קפ"ז ואי לאו דמסתפינא מחבריא אמינא מילתא דלא אסרו דם הבתולות אחר שיעור הנזכר במשנה אלא היכא ששופעת רוב דם אבל אם אינה שופעת רוב דם אלא מעט דם כדרך הבתולות שמוציאין טיפה טיפה דם בשעת תשמיש כל זמן שעדיין לא כלו בתוליהן כל כה"ג מוכת מילתא דמדם בתולים קאתי נראה שתולין בדם בתולים והכי דייק לשון התוספתא והברייתא דלעיל דקתני וכולן שהיו שופעות דם כו' ולא קתני שהיו רואות דם משמע דוקא אם שופעת דם בשיפוי ורבוי אבל אם אינן שופעת אע"ג דרואות טיפין טיפין לית לן בה ודבר זה נראה לי להלכה ולא למעשה כי קשה בעיני להתיר איסור דאורייתא מסברא דנפשין וכל מה שהארכתי אינו אלא כדי להוציא מדעת הרב ב"י ז"ל שהפריז מאד על המדה להקל בכל הבתולות: אמנם בנידן דידן שמרגשת צער וכאב איכא טעמא רבה לשריותא דההיא איתתא כל זמן שמרגשת צער וכאב ויש לנו על מי לסמוך מאחר שהרב הגדול מהרמא"י ז"ל הסכים לזה ולא נהירא בעיני כלל להחמיר באשה זו מפני ששופעת הרבה דם דלא מצינו לא בתלמוד ולא באחד מהמחברים לחלק בזה אלא כל היכ דאיכא למיתלי תלינן בין מעט בין הרבה דם ויכול להיות שברוב הזמן והתשמיש נתקלקלה המכה ומוציאה דם יותר מבראשונה והנראה לעניות דעתי כתבתי: אחר שכתבתי זה מצאתי בתשובה להר"ר מאיר פדוא"ה שנשאל על זה והשיב כמעט דומה לאשר כתבתי ובפרט בהאי שריותא דמרגשת צער וכאב בשעת תשמיש אמנם באותה תשובה שראיתי שהוא ז"ל מחלק בין דם היוצא בשעת תשמיש לדם היוצא אחר תשמיש ומפרש דכל הסוגיא דפרק התינוקות מיירי דוקא בדם היוצא לאחר תשמיש אבל אם אינו יוצא אלא בשעת תשמיש בהא לא איפלגו ב"ש וב"ה דודאי תלינן בדם הבתולים אף לאחר שיעור ולפי דעתי לא יתכן לפרש הסוגיא כדבריו ואין צורך להאריך בזה כי אינו לענין שלפנינו דברי הק' בניטין אהרן ב"ר אברהם סלניק ז"ל: מח ומה שנוהגין עוברי דרכים שמניחים הטליתות כשהוא מקופל ומשלשלין איתו סביב הצואר על כתפיהן בענין שקצה האחד כשהוא מקופל עם ב' ציצית יורד לפניו מימין וקצה השני עם ב' ציצית יורד משמאל: נראה דאין יוצאין בכה"ג ידי מצות ציצית וגוערין בהן משום דאין זה עטיפה כלל ובטלית בעינן עטיפה גמורה כשמואל דאמר בפרק אלו מגלחין כל עטיפה שאינה כעטיפת ישמעאלים אינה עטיפה ונהי דבעל העיטור כתב דלא בעינן גבי ציצית כעטיפת ישמעאלים. מ"מ בעי שיתעטף כדרך שבני אדם מתכסין בכסותן וכמו שכתב כל זה בטור או"ח בסי' ח'. גם הרב ב"י ז"ל כתב ג"כ בשס שאר רבוותא אבל כשהוא מקופל לכו"ע לאו עיטוף הוא כלל ועוד ראיה בסוף פ' חבית דאמר ר' יוחנן היוצא בטלית מקופלת מונחת לו על כתיפו בשבת חייב חטאת. עוד אמרינן התם אמר עולא אסור לעשות מרזב בשבת אמר רב פפא נקוט האי כללא בידך כל אדעתא דלכנופי אסור כל להתנאות שרי ורבו הפירושים בזה כאשר הביא הרב ב"י ז"ל בטור או"ח בסימן ש"א. ולכל הפירושים משמע היוצא בשבת בטלית מקופל ממש חייב חטאת דלאו דרך מלבוש הוא כלל דברי הקטן בנימין אהרן ב"ר אברהם סלניק ז"ל מט כבוד חכמים צבי החשובים תפארת הרבנים השלמים והתמימים. לובש אורים ותומים גאין עוזינו מחמד עיננו: מהר"ר פלק כהן נר"ו: כתבי דמר הגיעני גם השפופרת והמכחול קבלתי ובחכמתו הגדולה הרחבה ירד מר לעומק דקדוק הבדיקה וגזר לחדש על בדיקת האשה בשפופרת כמה חומרות גדולות. חדא להכניס השפופרת בעומק גדול כל כך עד שתגיע ראש השפופרת בפי האם ממש הב' בשעה שמכניסין צריך שתכניס אצבעה בצד השפופרת