משאת בנימין קכא

בתינוקת לא הוו מסקי מיני אלא כדמסיק תעלה מבי כרבא וכו' ובירושלמי נמי אמרינן שמואל אמר כל ההיא הילכתא דריש פרקן אחרית דנדה להלכה ולא למעשה רבי ינאי ערק אפי' מתינוקת שלא הגיע זמנה לראות ונשאת ואם חכמי התלמוד החמירו בדם בתולים יותר מדין תורה אנן יתמי דיתמי איך יעלה על דעתינו להקל יותר מדין תורה ואם נפשך לומר שחכמי התלמוד לא החמירו רק על דם עצמו שיהיה טמא עד שתספר ז' נקיים ותטבול ולא לענין שתהא אסורה על בעלה כשתראה ג' פעמים רצופים עד שתבדק בשפופרת גם אני אומר כן שדבר זה אמת הוא דלענין איסור עולם לא החמירו לאפוקי אותה מדין תורה ואוקמוהו אדין תורה אבל מ"מ אי אפשר להקל יותר מדין תורה כאשר חשב הרב ב"י ז"ל כלל העולה דכל בתולה קטנה נותנין לה עד שתחיה המכה ואם לא חיתה המכה עד שהגיע לימי נערות נותנין לה עוד ג' לילות בימי נערות ואם גם אחר אלו ג' לילות לא פסקה וחזרה וראתה עוד ג' פעמים רצופים שוב אין תילין בדם בתולים ואסורה לשמש עם בעלה עד שתבדק בשפופרת ובקטנה אין חילוק בין ראתה ובין לא ראתה בכל ענין נותנין לה כאשר כתבתי ובתולה נערה שנשאת אם עדיין לא ראתה נותנין לה ד' לילות בתוך ששה חדשים ימי נערות אם סמוך אם מופלג ואם אחר אלו ד' לילות חזרה וראתה ג' פעמים רצופים אפי' אם לא פסקה לראות מחמת תשמיש נותנין לה בדיקת השפופרת ואין תולין בדם בתולים והא דנותנין לה ד' לילות דוקא כשלא הגיעה לימי בגרות עד אחר ד' לילות אבל נערה שנשאת ואחר ששמשה פעם א' או ב' הגיע לבגרות לא אמרינן שנותנין לה להשלים אלו ד' לילות תוך ימי בגרות ואין נותנין לה רק לילה אחת דלא עדיפא מבוגרת שנשאת דאין לה אלא לילה א' וכל זה לא מיירי אלא בנערה שלא ראתה אבל נערה שראתה ונשאת אין לה רק לילה אחת ואם אחר לילה אחת ראתה עוד ג' פעמים רצופים מחמת תשמיש אין תולין בדם הבתולים וצריכא בדיקת השפופרת. ובתולה בוגרת שנשאת אם לא ראתה נותנין לה כל הלילה ואם ראתה אין לה אלא בעילת מצוה ואם אחר כך ראתה ג' פעמים רצופים צריכא בדיקת השפופרת והאידנא אין חילוק לבוגרת בין ראתה ובין לא ראתה ובכל ענין אין לה אלא בעילת מצוה כל זה נראה לי מתוך הסוגיא דפרק התינוקת ולפי זה צריך עיון שלא יבואו הבתולות לידי בדיקת השפופרת כי לפעמים דרך הבתולות נערות או אפילו בוגרת שלא כלה דם בתוליהן בג' פעמים ואנן לא חזינן בדורות הללו מרבנן קשישאי שיהיה פוצה פה ומצפצף להקפיד על בתולות ישראל כל זמן שרואות דם מחמת תשמיש אפי' כמה פעמים ולא שמענו ולא ראינו מרבותינו מי שהיה מצריך בדיקת השפופרת לבתולות נערות או בגרות. לכן נראה דכל הני שיעורים שנתנו לבתולות כדאיתא בפרק התינוקות לא נאמרו רק כשאין הבתולה מרגשת שום צער וכאב בשעת תשמיש דמוכח מילתא שכלו דם בתוליה דאם איתא שלא כלו בתוליה היתה הפירצה דחוקה והיתה מרגשת צער וכאב בשעת תשמיש ולפיכך לא ראו החכמים לתלות בדם הבתולים רק עד כדי שיעור שלהן אבל אם הבתולה מרגשת איזה צער וכאב בשעת תשמיש כל כהאי גוונא לא נתנו חכמים שום שיעור וגבול אלא כל זמן שהיא מרגשת צער וכאב תולין בדם בתולים ואפילו לאחר שיעור שלהן דלא גרע מכה זו הבאה טל ידי דם בתולים משאר מכות דתלינן בהו וכדקתני בברייתא דפרק התינוקת ואם יש לה מכה באותה מקום תולה במכתה וכרבי דאמר התם ונאמנת אשה לומר מכה יש לי במקור שממנה דם יוצא וכוותיה דרבי פסקו כל הפוסקים והוא הדין נמי שנאמנת הבתולה לומר צער וכאב יש לי בשעת תשמיש ותלינן שפיר בדם הבתולות. ואם תאמר דבהגהות מיימונית בסוף הלכות איסורי ביאה בשם הריצב"א משמע דהרגשת צער וכאב בשעת תשמיש לא מהני לתלות הדם בהן ולא דמי למכה גמורה ולא מהני צער וכאב רק לענין שנתיר לה בדיקת השפופרת לבעלה הראשון גם לדעת רש"י כמבואר שם באותה תשובה וי"ל דהתם באשה גמורה מיירי דלאו בתולה היא שנתקלקלה דליכא למיתלי בדם בתולים ולא בשום דבר וצער וכאב בלא מכה לא תלינן אבל הכא בבתולה שעדיין כואב לה