משאת בנימין קכ

הסוגיא שם כולן סוברים דאין תולין בדם הבתולים רק לכל בתולה ובתולה תוך שיעור שלה המפורש במשנה וכפי הנראה שהרב ב"י ז"ל לא בא לכלל טעות זה אלא ע"י שלא ראה גוף התוספת' ולא עיין בה ולא בברייתא רק שסמך עצמו על דברי הסמ"ג שהביא התוספת' בקיצר וז"ל וכולן בודקין אותן בשפופרת חוץ מן הבתולה שדמיה טהורין וחשב הרב ב"י פי' התוספתא שר"ל שכל הנשים שרואות ג' פעמים רצופים מחמת תשמיש בודקות בשפופרת חוץ מן הבתולות שאע"פ שרואות כמה פעמים דם מחמת תשמיש לעולם תולין בדם בתולים אף בלא בדיקת השפופרת כל זמן שלא פסקה פעם אחד מפני שכל הבתולות דמיהן טהורין לעולם עד שתפסוק פעם א' ולא תראה דם בשעה תשמיש ופירוש זה טעות גמור והאי ובכולן לא קאי אנשים דעלמא רק אג' תינוקות דמתני' גם לא קאי אראתה ג' פעמים רצופים מחמת תשמיש אלא אדם עצמו שאחר ד' לילות או לילה אחת כאשר בארנו למעלה ודי בזה לביטול דברי הרב ב"י ז"ל ואע"ג דהאי ברייתא ותוספתא לא מיירו בראתה ג' פעמים רצופים ולאסרה על בעלה איסור עולם רק לענין דם עצמו שיהא טמא עד שתספור ז' נקיים ותטבול. מ"מ נראה דהא בהא תליא וכל שהוא דם גמור לענין דם עצמו ה"ה לענין ראתה ג' פעמים רצופים שתהא אסורה על בעלה עד שתבדק בשפופרת ואע"ג דברייתא שהביא בגמ' לא הוזכר בפירוש בדיקת שפופרת ואפשר לומר דהאי בדיקה דקתני בדיקת שחרית וערבית כדרך שאר נשים כי על הבתולות לא החמירו בדיקת שפופרת וכפירש"י ותוספות בתירוץ ראשון ולפי זה אין לנו ראיה לבדיקת, השפופרת לשום בתולה בעולם מ"מ נראה כתירוץ השני שבתוספו' שהוא עיקר דהאי בדיקה בדיקת שפופרת היא ולא בדיקה בעלמא ובהדיא קתני בתוספתא וכולן שהיו שופעות דם בודקין אותן בשפופרת ולא שייך לומר כאן דמאתר דבעי בדיקת השפופרת גם בדיקת השפופרת לא תועיל אלא תתגרש לדעת רש"י ז"ל דס"ל דלא נתנו בדיקת שפופרת אלא לבעל השלישי דהא כיון דמספקא לן בדם: בתולים הוי ספק ספקא ספק דם בתולים ספק אינו דם בתולים ואת"ל אינו דם בתולים ספק מן המקור ספק מן הצדדין וכה"ג אפילו רש"י מודה דבדקינן בשפופרת גם בבעלה הראשון וכעין זה כתבו הגהות מיימונית בשם הריצב"א: עוד הביא הרב ב"י ראיה מפ"ק דנדה דגרסינן תנן התם התינוקות שלא הגיע זמנה וכו' אמר רב גידל אמר שמואל לא שנו אלא שלא פסקה מחמת תשמיש וכו' וכיון דחזינן דאיכא בתולה בעלמא וכו' בהכי סגי למילף לכולהו בתולות וכו' ע"כ דברים אלו תמוהין הן חדא וכי בשביל דאנן משוינן לכל הבתולות לחומרא שלא יהא להם אלא בעילת מצוה נלמוד מזה גם כן לקולא לומר שכשם שתינוקת שלא הגיעה זמנה פל זמן שלא פסקה לראו' מחמת תשמיש תולין בדם בתולים אפי' שמשה כמה פעמים ה"ה כל הבתולות כל זמן שלא פסקה מחזקינן להו בדם בתולים הרי במתניתין נתנו שיעור לזה עד שתחיה המכה ולזו ד' לילות ולזו לילה אחת ולא הקילו ליתן להם שיעור אחד עד שתחיה המכה ואנן מסברא דנפשין ניקל ליתן שיעור לכל הבתולות עד שתחיה המכה כדין תינוקת שלא הגיע זמנה לראות ועוד דאפילו בתינוקת שלא הגיע זמנה לראות לא אמרי' עד שתחיה המכה אלא כל זמן שהיא קטנה אבל קטנה שנשאת וקודם שחיתה המכה הגיעה לימי נערות שוב אין לה אלא ג' לילות כדאמרינן בר"פ התינוקת גבי מעשה ונתן לה ר' ד' לילות מתוך י"ב חדש ומסיק התם אלא דיהיב לה אחת בימי קטנות ושתים בימי נערות ואחת בימי בגרות וא"כ איך יעלה על הדעת לומר שאפילו לנערה ולבוגרת נותנין לה זמן עד שתחיה המכה כל זמן שלא פסקה עוד כתב הרב ב"י ז"ל טעם לדבריו כיון דרובא מסייע לה דהא רואות מחמ' תשמיש הוו מיעוטא דמיעוט' וכו' אני אומר דרואו' מחמ' תשמיש מיעוט' דמיעוט' הוא ושכיחא הוא קצת אבל דם בתולים שלא יהיה כלים כמה שנים אפילו מיעוטא דמיעוטא ליכא ולא שכיחי לל ולא ראינו ולא שמענו כדבר הזה מעולם וחלילה לנו להקל בדבר הזה הלא תראה חכמי התלמוד ז"ל שהחמירו בדברים הללו מאוד ולא העמידו על הדין וההלכה כמו רב ושמואל ורבותינו דלעיל ורבי יוחנן וריש לקוש כי הוו בתינוקת