משאת בנימין קיט

להחמיר מטעם שכתבתי ומאחר דהאי דבועל בעילת מצוה ופורש אינו אלא חומרא בעלמא אבל מדינא נותנין לכל בתולה ובתולה כשיעור האמו' במתני' דר"פ התינוק' לכך כתב הרשב"א דהאי חומרא שהחמירו רב ושמואל ורבותינו אינה אלא לענין איסו' שעה לאסרה על בעל' עד שתספור שבעה נקיים ותטבול ולא לענין אם ראתה שלשה פעמים רצופים דלא החמירו לאסרה על בעל' איסו' עולם או להצריכה בדיק' השפופר' אלא תולין בדם בתולים כל בתולה ובתולה כמשפטה דמאחר שאינה אלא חומרא בעלמא אין להחמיר באיסור עולם ולגבי חומרא דרב ושמואל אית לן לחלק שפיר בין איסור שעה לאיסו' עולם כדעת הרשב"א אבל היכא שראתה מחמת תשמיש אחר שיעור וזמן המפורש במתני' שאז מצד הדין אין תילין בדם הבתולים אלא בדם המקור חלילה לנו להקל ולתלות בדם הבתולים אפי' לענין איסור עולם ואפי' אם לא פסקה עדיין לראות מחמת תשמיש אפי' פעם אחד והראיה שהביא הרב ב"י מהתוספתא דפ' בתרא דנדה. לא די שאינה ראיה לדבריו אלא אדרבא תיובתא הוא לדבריו וזה לשון התוספו' וכולן שהיו שופעות דם בודקין אותן בשפופר' חוץ מן הבתולה שדמיה טהורין מפני שדם בתולים טהור ובכולן היה ר' מאיר אומר כדברי ב"ש שאר הראיות כולן לפי הדמים בו היה ר' מאיר אומר דמים משונין זה מזה דם דנדה הם הבתולים דיהא דם הנדה זוהם דם הבתולים אינו זוהם דם הנדה מן המקור דם הבתולים מן הצדדין עכ"ל התוספתא וכעין תוספתא זו גרסינן נמי בפרק התינוקת. ושם מבואר הלשון בדברי הברייתא יותר וקרוב הדבר שהתוספתא הברייתא שבפ' התינוקת היא אלא שהבריית' מבוארת יותר כי כן דרך התלמוד כשמביא ברייתא או תוספתא מוסיף בה ביאור דברים וכמו שכתב הרב ב"י בשם הרשב"א גבי הא דנאמנת האשה לומר מכה יש לי במקור שממנה הדם יוצא שזה דקתני שממנה הדם יוצא אינ' מן התוספת' אלא שהתלמוד מפרש התוספת' ואפילו את"ל שברייתא אחרת היא מ"מ מסתמא לא פליני אהדדי וזה לשון הברייתא ת"ר וכולן שהיו שופעות דם ובאות מתוך ד' לילות לאחר ד' לילות מתוך הלילה לאחר הלילה כולן צריכין לבדוק את עצמן ובכולן ר' מאיר מחמיר כדברי ב"ש ושאר ראיות שבין ב"ש וב"ה הלך אחר מראה דמים. שהיה רבי מאיר אומר מראה דמים משונים הן זה מזה כיצד דם נדה אדום. דם בתולה אינו אדום דם נדה זוהם דם בתולה אינו זוהם דם נדה בא מן המקור דם בתולים בא מן הצדדין עכ"ל הברייתא הרי לך דקתני בברייתא בהדיא שכל הבתולות צריכות בדיקת השפופרת אחר ד' לילות לנערה שלא ראתה בבית אביה ואחר לילה אחת לנערה שראתה בבית אביה ואפי' היא שופעת מתוך ד' לילות או מתוך לילה אחד דמוכח קצת שדם בתולים הוא אפי' הכי לא סמכינן לתלות בדם בתולים וצריכה בדיקת השפופרת וכ"ש כשאינה שופעות דאז משמע דלא אזלינן אחר בדיקת שפופרת כלל אלא מחזקינן אותה כאשה אחרת שרואה דם דודאי דם נדה הוא ולא אזלינן אחר בדיקת השפופרת ומסתמא גם התוספתא בהכי קא מיירי ויהיה פירוש התוספתא ובכולן שהיו שופעת דם מתוך ד' לילות או מתוך לילה אחת לאחריהן בודקות בשפופרת חוץ מן הבתולה כלומר בתולות גמורות שבתוך ד' הלילות ללא ראתה ובתוך לילה לראתה שאותן בתולות לא בעו בדיקת השפופרת מפני שדמיהן טהורין ואפילו אם דומה לדם נדות לית לן בה ותלינן בד' בתולים ופי' זה מבואר מתוך פירש"י ז"ל והתוספות ובהדיא כתבו התוספות דהאי ובכולן וכו' דקתני בברייתא קאי אג' תינוקת דמתני' גם בפירש"י ובברייתא עצמה מוכרחין אנו לומר דהאי ובכולן שהיו שופעת וכו' קאי אג' תינוקות דמתני' דומי' דובכולן ר"מ מחמיר דקתני בסיפא: הנה שהוכחנו יפה שהברייתא והתוספתא שניהם קתני בהדיא שכל הבתולות שרואות דם מחמת תשמיש אחר ד' לילות לנערה שלא ראתה ואחר לילה אחת לנערה שראתה שמחזיקין אותן כדם הנדות לכל דבר שבעולם ואע"ג דהברייתא מיירי ברואה דם שלא מחמת תשמיש. מ"מ נדמה דה"ה ברואה מחמת תשמיש נמי דינא הכי הוא דדא ודא אחת היא ומעתה נתברר לנו יפה שאפי' התוספת' שסמך הרב ב"י להיות' סעד וסיוע לדבריו היא גופא סותרת את דבריו וק"ו שגם המשנה דר"פ התינוקת וכל