משאת בנימין קיח

אודות הבתולה שנשאת וראתה דם בשעת תשמיש שלש פעמים זה אחר זה כל פעם שטבלה ושמשה כדרך הבתולות ואחר כך בתשמיש רביעי ראתה רוב דם בשיפוי שלא כדרך הבתולות וכן פעם חמישי וששי ג"פ רצופים ראתה רוב דם יותר ממה שראתה בג' פעמים הראשונים והנשים אומרות שאי אפשר לתלות בדם בתולים ריבוי דם בכה"ג ודעת מעלתך נוטה אחר דעת הרב ב"י בטור י"ד סימן קפ"ז להקל בלא בדיקת שפופרת ולתלות בדם בתולים כל זמן שלא פסקה פעם אחד לראות בשעת תשמיש אלא שמעלתך החמיר בנדון זה מצד שבג' פעמים האחרונים ראתה דם הרבה שלא כדרך הבתולות ואיכא ידים מוכיחות שלאו דם בתולים הוא: ואני אומר דמעיקרא דדינא פירכא וכבוד הרב ב"י במקומו הוא כי לא דיבר אל נכון דלדבריו כל זמן שלא פסקא פעם אחת אפילו כמה שנים עד שתלבין ראשה תולין הכל בדם בתולים מה שאין הדעת סובל ועוד דבסוגית התלמוד והמשנה והברייתא כולן הן נגד דבריו כאשר אבאר בעזה"י במשנה ריש פ' התינוקות תנן תינוקות שלא הגיע זמנה לראות ונשאת ב"ה אומרים נותנין לה עד שתחיה המכה הגיע זמנה לראות נותנין לה ד' לילות עד מוצאי שבת ראתה ועודה בבית אביה נותנין לה לילה שלימה. הרי לך משנה שלימה דאין תולין בדם בתולים רק בקטנה עד שתחיה המכה ובנערה ולא ראתה נותנין לה ד' לילות ובנערה שראתה קודם שניסת אין לה אלא לילה אחד אבל אם ראתה אחר שיעור זה הרי היא כאשה אחרת שכל מה שרואה דם נדות הוא לכל דבר שבעולם ואפילו לא פסקה לראות בשעת תשמיש מיירי מתניתין ואפי"ה לא תלינן בדם בתולים מה שרואה אחר שיעור הנזכר במשנה הנזכרת דאלו פסקה פעם אחד שוב לא תלינן בדם בתולי' אפי' תוך שיעור שלה וכדאמרינן שם בגמרא בעל ולא מצא דם וחזר ובעל ומצא דם ר' חנינא אומר טמאה דאם איתא דהוי דם בתולים מעיקרא הוי אתי ומאחר דחזינן במתניתין דאין תולין בדם בתולים רק כל בתולה ובתולה תוך שיעור שלה א"כ איך יעלה על דעתינו להקל באיסור כרת דאורייתא ולתלות בדם בתולים אחר שיעור הנזכר במשנה ולחלוק על המשנה לפיכך אין לנו אלא מה ששנינו במשנה שנותנים לכל בתולה ובתולה לתלות בדם הבתולים כפי שיעור ששנינו במשנה ואם ראתה אחר שיעור שלה הרי היא כאשה אחרת שדם שלה דם נדה גמורה ואסורה לבעלה עד שתספור ז' נקיים ותטבול. ואם ראתה ג' פעמים רצופות בשעת תשמיש תתגרש או תבדק בשפופרת ושמא תאמר דמתניתין לא איירי אלא לענין דם עצמו שיהא טמא אחר שיעור זה ושתהא אסורה על בעלה עד שתטהר עצמה בטבילה משום דאיסור זה אינו אלא לשעה ולאו איסור עולם הוא ולהכי החמירו אחר שיעור הנזכר במשנה אבל לענין שתהא האשה אסורה איסור עולם על בעלה כגון שראתה שלשה פעמים רצופים תלינן בדם הבתולים כל זמן שלא פסקה לראות פעם אחד אחר דם בתולים ואפי' יותר משיעור הנזכר במתניתין וסברא זו כתב הרשב"א בתשובה והרב ב"י הביאו בטור י"ד סימן קצ"ג א"א לומר כן דהא מתניתין לאו תומרא קתני אלא דינא קתני וקים להו לב"ה דעד שיעור הנזכר במתניתין דרך הבתולות להוציא דם ומיד אחר שיעור זה לא אמרינן דדם בתולים הוא אלא ודאי דם גמור מן המקור הוא וכיון דקים להו לב"ה דדינא הכי הוא א"א לנו לתלק בין איסור שעה לאיסור עולם ומה שכתב הרשב"א בתשובה הנזכרת שיש לחלק בין איסור שעה לאיסור עולם. הרשב"א ז"ל לא חילק בין איסור שעה לאיסור עולם אלא לפי מאי דמסיק התם רב ושמואל דאמרי תרווייהו הלכה בועל בעילת מצוה ופורש כרבותינו דחזרו ונמנו שיהא הבועל בעילת מצוה ופורש והכי מסיק נמי התם עולא משום ר' יוחנן וריש לקיש ודבר פשוט הוא דרב ושמואל ושאר אמוראי ל"פ אמתניתין דאפילו בראתה ועודה בבית אביה נותנין לה לילה אחד אלא טעמייהו דרב ושמואל משום דבדורות האחרונים ראו שאין כל אדם בקי בהלכות בין תינוקת קטנה לנערה או בוגרת ולכן העמידו כל הבתולות בשוה על דין בוגרת שראתה שאין לה אלא בעילה אחת כרב דאמר התם הכי וכן כתב הרא"ש בהדי' דרבותינו רב ושמואל ראו בדורות האחרוני' להחמיר