משאת בנימין קטו

היהודי שאנחנו מכירין אותו ובנדון דידן ליכא בירור כלל רק אומד הדעת בעלמא דאפשר דיהודי אחר נתאכסן אצלו שהיה עמו ג"כ אלו ד' דברים ואינו דומה לעובדא דפונדקית כלל דהתם איכא בירור גמור וכאשר בארנו בדדך האחר ומה שמביא ראיה מעובדא דאבא יודן גם זה לא דמי כלל דהתם ראינו וידענו שזה האיש נתלוה עם הנכרי המעיד אותו שנתלוה עם הנכרי מסתמא עליו הוא מעיד ולא חיישינן ליהודי אחר משא''כ בנ"ד דאיכא למימר שמא אותו יהודי שהלך מעיר יאס מעולם לא נתארח אצל הכומר וזה פשוט בתשובת הרא"ש ובכל הני עובדי דפונדקית ודאבא יודן וא"צ לומר לפי' הרמב"ם שחולק על הרא"ש בדבר זה כמבואר ג"כ בדרך הראשון: עוד כתב הרב ז"ל וכ"ש בנ"ד דלא חיישינן שמא יודי אחר הלך לגאלי"ץ והיה עמו ד' דברים דכולי האי לא חיישינן דמיתרמי עכ"ל. גם זה אינו מחוור דלא עדיף האי עובדא מעובדא דרב יצחק ר"ג דהתם איכא היכרא טפי מבנדון דידן ואפי"ה חיישינן דלמא איתרמי ואפי' ק' סימ נים שאינן מובהקים לא מצטרפין דחיישינן דלמא מתרמי ק"ו בנדון דידן כאשר מבואר בדרך הראשון ע וד הביא הרב הזכר ראיה מעובדא דאנטוכיא וכרכום ביתר ורצונו לומר בהנהו תרי עובדי דמשום הכי התירו נשותיהם משום שהעידו על מקום ההליכה והאריך מאד בדבריו להוכיח פירש זה ואני אומר שדברים הללו להג הרבה ויגיעת בשר והעיקר הוא מפני שסמכי על מנין האנשים עם מקום ההליכה ולכך התירו נשותיהם דמנין סימן מובהק הוא וכן פירש גם כן החכם מהר"י בן לב והחכם ר' אליה מזרחי בתשובה מש"כ בנדון דידן דאין אא מספר אנשים כלל רק אומד הדעת לבד וכאשר מבואר הכל בדרך הראשון עוד הביא הרב ז"ל ראיה מעוברא דמהר"י בן לב בנכרי מל"ת שנהרגו ג' יהודים תוך ספינה רגלים שיצאו מבילגרא"ד וכו'. ראיה זו סתירה גמורה לדבריו שהרי הרב בן לב ז"ל לא התיר שם בתשובה נשותיהן של אלו ומכיון שראינו ג' אנשים הבאים בתוך הספינה רגליים אלא מטעם שהעידו על מקים יציאתם מבילגרא"ד ולפיכך התיר החכם בן לב נשותיהם על ידי חיפוש בעיר בילגרא"ד וכדתניא ניא בתוספתא אבל אמרו אחד יצא מעיר פלוני מפשפשין באותה העיר אם לא יצא אלא הוא תנשא אשתו ואף בלא חיפוש נמי התיר החכם בן לב מטעם שהעידו על מספר ג' אנשים כמו שכתב שם באותה תשובה בהדיא ומביא ראיה שם תרי עובדא דאנטוכיא וכרכום ביתר ומפרש שם בהדיא דבהנהו תרי עובדי סמכו חכמים על מספר אנשים עם מקום ההליכה ולכך התירו נשותיהם מש"כ בנדון אא דאין כאן שום עדות לא על מקום יציאה ולא על מספר האנשים מהנהו עוד כתב הרב ז"ל תשובת הרמב"ם ז"ל שהתיר הרמב"ם ז"ל אשה אחת שנאבד בעלה ע"פ נכרית אחת שהעידה לפ"ת וכו' ומביא ראיה מעובדא דאנטוכיא ואם איתא דבעובדא דאנטוכיא וכו' ע"כ גם זה אינו מחוור דבעובד דהרמב"ם ובאותה תשובה לא התיר הרמב"ם אלא משום שאמרה הנכרי' שאותו היהודי שהרגו היה עושה מלאכתה כשהיה בעכו ונודע להם שאותו היהודי היה עושה מלאכתה כמו שכתב כל זה הרב ב"י וכיון שנודע ע להם בבירור שאותו היהודי היה עושה מלאכתה בעכו אין לך בירור גדול מזה וחשוב הוא כעובד דאנטוכיא שהעידה על מספ ר האנשים דמה לי בירור המנין או בירור על ידי דבר אחר מה שאין כאן בנ"ד דליכא לא שום מנין ולא שום בירור גמור רק אומד הדעת עוד כתב הרב ז"ל דבנ"ד היה גם כן מספר הסחורה גם זה לא יתכן דאנן לא סמכינן רק על מנין האנשים שהוא סימן שבגופו ולא על מני הסחורה דבכלים חיישינן לשאלה כמו שכתבתי כל זה למעלה בדרך האחד. ומה שדקדק הרב ז"ל להתיר האשה הנזכר בלא חיפוש חיפוש זה אפי' אם היה כחיפוש ירושלים בנירות לא יועיל להתיר האשה שאם היינו צריכין חיפוש היינו צריכין חפש עולם כולו וכדאמרי רבא א"כ