משאת בנימין קיד

הכי והכי יש להחמיר וק"ו שמשמעות הלשון הוא לחומרא כמו שכתבתי וא"ת הא אף בלא הנך ה' דרכים הנזכרים נמי אי אפשר להתיר אשה זו שהרי אין כאן עדות כלל שאותו יהודי שנתארח אצל הכומר הוא מת ואיכא למיחש טובא שמא הוא עדיין בחיים חיותו. דאי משום שראו החץ שנכנס בגופו הא תנן במשנה בסוף יבמות אין מעידין עליו עד שתצא נפשו אפי' ראוהו מגוייד וצלוב והחיה אוכלת בו וכאן לא ראוהו רק שנכנס בגופו ואפשר שלא נגע בשום אבר שהנפש תלוי בו וחזר ונתרפא ואי משום שראוהו שנפל במים ונטבע שם הא אמרינן התם דבין לר"מ ובין לרבנן מים שאין להם סוף אשתו אסורה דיש לחוש שמא מצד אחר עלה והלך לו וכל נהר מים שאין להם סוף הוא דהא אינו יכול לראות מד' רוחותיו ואי משום שאחר שהוציאו מן המים ראהו מת מוטל על הארץ והכירו שזה הוא היהודי שנתארח אצלו כמבואר בעדותיו של כמר מרדכי גם זה אינו מועיל כלום שהרי בתרומת הדשן סימן רל"ט מביא הא"ז בשם רבינו שמחה ורבינו נתן דאין מל"ת נאמן לא כשאומר נהרג או מת משום דלא צריך טביעת עץ אבל מצאתי פלוני הרוג עם סימנים היכא דאיכא למיחש דלמא אחר הוא וצריך ט"ע וכל טביעת עין צריך עיון וט"ע זה דמל"ת שאין דעתו להעיד אלא שאומר אותו ממילא לא סמכינן עליה דבשלמא ישראל שמתכוין להעיד איכא למימר נתן בו ט"ע בכוונה עכ"ל הרי לך שאין הנכרי מל"ת נאמן להעיד אם לא ראה ההריגה או המיתה ואפי' ע"י סימנים וכ"ש בט"ע בלא סימנים כגון בנ"ד שאין כאן שום סימנים רק ט"ע לבד. וי"ל דאנן לא קי"ל כההיא דא"ז אלא סמכינן אדברי מהר"ם שכתב בתשובה מיימונית השייכי לספר נשים המתחלת חזרנו על כל צידי צדדים דבכל מאי דמהימן ישראל בעדות אשה מהימן נכרי במל"ת ע"כ וכלל זה קאי התם אט"ע שיהא הנכרי נאמן כמו הישראל גם במרדכי פרק בתרא דיבמות ובהג"ה מיימונית משמע בהדיא דגבי ראוהו צף על פני המים דוקא אמרינן דישראל שמתכוין להעיד איכא למימר נתן בו טביעת עין בכונה מש"כ בנכרי שאינו נותן בו טביעת עין בכונה ואינו נאמן בטביעת עין אבל אם מצאוהו הרוג או מת ביבשה ישראל ונכרי שוין הן ונאמנים בטביעת עין להעיד וגדולה מזאת כתב התם לעיל מיני' דעד אחד במלחמה דישראל אינו נאמן משום דאומר בדדמי והנכרי במל"ת נאמן שאינו אומר אחר הנדמה ודבר ההוה כי אם כאשר ראה. גם מורי מהרמא"י ז"ל בטור א"ה בסימן י"ז בהג"ה שו"ע כתב כן וכן נראה לי עיקר דלא אישתמיט שום פוסק לומר שאין הנכרי נאמן להעיד בטביעת עין גם לא משמע כן לא מתוך התלמוד ולא מתוך הפוסקים ולא שמעתי ולא ראיתי מרבותי ז"ל לדקדק בזה וקל וחומר בנדון דידן שיהיה הנכרי נאמן במל"ת אפילו על ידי טביעת עין לחוד דמאחר שהנכרי הטריח עצמו בקבורתו אי לאו שהיה מדקדק להכירו בטוב עד שיהא ברור אצלו שזהו היהודי שנתארח אצלו לא היה מטריח עצמו בקבורתו וסברא זו כתבה מהר"ר אליה מזרחי בתשובה סי' נ"ט. הלכך אי לאו הנך חמשה דרכים דלעיל הוה שרינן לאתתא מכח עדותו של הכומר שהכיר אותו בטביעת עין אבל מחמת חמשה דרכים הנזכרים אי אפשר להתיר האשה הזאת בשום פנים הנה העולה מדברינו שהאשה העגונה אשת כמר אייזיק גלעזר הנ"ל היא בחזקת איסור א"א ע"פ חמשה דרכים הנזכרים למעלה ואפי' באחד מן הדרכים הנ"ל מלבד הדרך הה' שהן ולאו ורפיא בידי ואף כי בכולן יחד ומעכשיו מתוך החמשה דרכים הנזכרים כבר נפלו ונתבטלו כל דברי מחותני מהר"ר משה ז"ל וכמו שיתבאר. בתחלה כתב ומאחר שהיהודי זה נסע לגאלי"ץ ועמו קרזי"א ושפתי בגדים שקורין בענדער וב' ברילין יין שרף וכו' והכומר העיד שנתאכסן אצלו יודי בגאלי"ץ ועמו ד' דברים הנ"ל וכו' דמיא לעובדא דפונדקות וכו' זה לא יתכן כלל ולא יעלה על לב שום מורה שהרי בארנו בדרך הראשון דבעינן שמו ושם עירו או בירור גמור שהעד מעיד על אותו היהודי