משאת בנימין קיג

הטביעה חיישינן שאומר בדדמי והלכך בנ"ד שהכומר ידע שהיהודי נטבע במים והוי כמי שראה הטביעה ואינו נאמן להעיד עליו בט"ע בלא סימנים ומאחר שלא היה לו סימנים אין כאן עדות כלל ואע"ג שכתבתי למעלה שאין לחלק בין ראה הטביעה ללא ראה ולא סמכינן על הרא"ש והטור בזה שחלקו בין ראה הטביעה ללא ראה היינו דוקא לקולא ולהתיר אפי' לא ראה אותו עד אחר כמה ימים משהעלוהו מן המים הוא דלא סמכינן עלייהו משום דבתלמוד ובפוסקים כתבו סתמא ודוקא היכא דאמר אסקיה לקמיה וחזיוה לאלתר משמע דבין ראה הטביעה ובין לא ראה הטביעה בענין דחזיוה לאלתר אבל במה שכתב במי שראה הטביעה שלא יהא נאמן להעיד בטביעת עין רק בסימנים זה ודאי מלתא דמסתברא היא ואמת גמור הוא דבכה"ג יש לחוש הרבה לאומר בדדמי ולא מצינו מי שחולק אדברי הרא"ש בזה ובהדיא אמרינן הכי בפרק האשה שלום והא מיא כמלחמה דמי אלא היכי דמי אסקינהו קמן וחזינהו לאלתר וקאמרי סימנים עלייהו ומדקאמר והא מיא כמלחמה דמי משמע דחיישינן במים לאומר בדדמי כמו דחיישינן במלחמה ואפי' חזינהו לאלתר לא מהני רק ע"י סימנים מובהקין וכדמשני דאמרי אסקינהו קמן וחזינהו לאלתר וקאמרי סימנים עלייהו וזהו ממש כדברי הרא"ש. הה' דאפי' אי ראהו מיד כשהעלוהו מן המים אין כאן עדות כלל דכיון שהיה לו מכה בגופו מכח החץ שנכנס בו אין תרופה למכה זו להכיר בטביעת עין כדאמרינן בסוף יבמות היכא דאיכא מכה מיא מרזו מכה פירש"י מקום המכה מרזו מכבידין הכאב ונופח ומשמע לי מלישנא דתלמוד' דע"י המכ' נופח כל הגו' במים ואישתני צורתו ושוב אינו ניכר בטביעת עין ואפי' אם אין שום מכה בפרצוף פנים רק בגופו לבד מדהוה ליה לתלמודא למימר ה"מ במקום מכה. וכן נראה מלשון הטור א"ה סי' י"ז שכתב וז"ל והוא שראהו מיד אחר עלייתו מן המים וגם שאין בו מכה אבל יש בו מכה וכו' עכ"ל. ומדכתב סתמא וגם שאין בו מכה אבל יש בו מכה משמע דכיון שיש בו מכה בכל מקום שהוא שוב אין מעידין עליו ואע"ג דלפיר' ר"ת שפירש דהאי אין מעידין אלא עד שלשה ימים קאי אבבא דלעיל מיניה דאין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם ולדידיה הני תרי עובדי דכרמי ודדגלת ע"כ מיירי התם דלא הוה שם אלא פרצוף פנים וגם החוטה ולא יותר דאי הוה קיים כל הפרצוף עם השפתיים והסנטר לא הוו מקשי מידי מהנהו תרי עובדי דהא מתניתין נמי מודה היכא דכל הפרצוף שלם מעידין עליו אפילו אחר כמה ימים הלכך הני תרי עובדי לא מתוקמו אלא בפרצוף פנים וגם החוטם לבד בלא שפתיים וסנטר וכמו שכתב כל זה המרדכי בפ"ב דיבמות לפירש ר"ת וא"כ אין לך מכה גדולה מזו כשחסרו השפתים והסנטר ואע"פ כן העידו עליהם אחר כמה ימים והתירו נשותיהם. ולפי זה ע"כ צריכין אנחנו לפרש הא דמשני ה"מ היכא דאיכא מכה בענין אחר וכמו שמסים שם במרדכי מ"מ נראה לי דפירש זה שפירש המרדכי לפירש ר"ת אשינוי דה"מ היכא דאיכא מכה הוא דחוק ורחוק מאד ואינו עולה על לב ולא משמע כן כלל בסוגיא דשמעתתא ואינו אלא כמעייל פילא בקופא דמחטא גם עיקר פירש ר"ת במה שפירש דהך בבא דאין מעידין עלו אלא עד ג' ימים קאי אבבא דלעיל מיניה. כבר השיגו עליו גדולי האחרונים כמו שכתב כל זה הרב ב"י והסכימו דהא דאין מעידין אלא עד ג' ימים מיירי בכל ענין ואפי' אם הוא שלם ואינו חבול לא בפניו ולא בגופו אפ"ה אין מעידין עליו אחר ג' ימים ולדידהו אתיא שפיר סוגיא דשמעתתא מה שמקשה מהנהו תרי עובדא דכרמי ודדגלת ומאי שמשני הכל עולה יפה כפשוטו סוף דבר מפשטא דשנויי ה"מ היכא דאיכא מכה וכו' משמע כמו שכתבתי דאפילו אם אין שום מכה בפרצוף פנים רק בגופו לבד אין מעידין עליו דעל ידי מכה זו נופח כל הגוף ופניו וצורתו משתנה ואע"ג דגם לפי שהסכימו גדולי האחרונים והשיגו על פירש ר"ת יכולין אנחנו לפרש דהא דמשני ה"מ היכא דאיכא מכה היינו שמקום המכה לבד הוא נופח ובמקום המכה דוקא הוא דאין מעידין אם המכה היא בפרצוף אבל אם המכה בגופו ולא בפרצוף לא אמרינן מיא מרזו מכה מ"מ כיון דאיכא לפרושי הכי