עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryמשאת בנימין

משאת בנימין קיב

Masat Binyamin 112 · משאת בנימין · free full Hebrew text

Open in the reader →

בשאלת הישראל שיש נפקותא בדבר חיישינן לשיקרא ולשמא נתכוין להעיד ולהתיר כיון ששאלוהו תחלה וחילוק זה כתב בתרומת הדשן הדיא בתשובה הנזכרת הלכך בנ"ד שהנכרי הכומר תחלת עדותו היה בפני היהודי הלועז"י ודאי יש לחוש לשמא שאל אותו היהודי הלועז"י ואין כאן עדות לכולי עלמא הג' משום דבעינן שיראוהו מיד אחר עלייתו מן המים וכל היכא דאשתהי אחר עלייתו קצת אפי' שעה אחת שוב אין מעידין עליו כדאיתא כל זה בפרק בתרא דיבמות וכן כתבו הרי"ף והרמב"ם בנוסחא האמתיו' ואפי' אם העלוהו מן המים תוך ג' ימים בעינן דאסקוה חזיוה בשעתיה כמו שכתב כל זה הרמב"ם הרשב"א והריב"ש והריב"ש הוסיף עוד וכתב דאם נשאת היכא דאשתהי תצא ואפי' אם ספק אי אישתהי ונשאת תצא ואפי' התוס' והרא"ש דאית להו בספיקא אם הוא תיך ג' ימים דתולין להקל מודו בספק זה אי אשתהי אחר שהעלוהו מן המים דאין תולין להקל וכמו שכתב הר"ן ז"ל בתשובה דכיון שאין שיעורו אלא שעה א' אין לתלות ולומר שתוך אותה שעה שנפלט ראהו שיותר מצוי ששהה יותר משעה אתת וק"ו בנ"ד שכמעט אי אפשר דלא אשתהי יותר משעה אחת שהרי כתוב בעדו' הנכרי הכומר שמתחילה הוציאו כל ההרוגים ואח"כ הפשיטו בגדיהם מעליהם ואח"כ קברום עד שהגיע לאותו היהודי וראו שהוא מהול הכירוהו שהוא יהודי או ישמעאלי ולא רצו לקברו ובתוך כך באותו מעמד בא הכומר וראה אותו והכירו וכו' ע"כ ומסתמא משעה שהוציאו עד שהפשיטו את בגדיהם ועד שקברו ממקצתם א"א שלא ישתהי יותר משעה אחת הלכך אין כאן עדות כלל ואע"ג דהרא"ש בפרק האשה שלום ובנו הטו' כתבו דהא דבעינן שיראוהו מיד אחר עלייתו מן המים היינו דוקא במי שראה הטביעה דכיון שראהו העד שנפל שם אומר בדדמי ואמר שהוא הוא אפי' אינו ברור לו לפיכך אינו נאמן אא"כ שראהו מיד אחר שהועלה אבל מי שלא ראה שטבע נאמן אפי' לא ראהו מיד אחר שהועלה ואפי' בטביעת עין בלא סימנים וא"כ בנ"ד לא מוכ' כלל מתוך דברי הכומר שראה הטביעה ומסתמא לא חיישינן שמא ראה הטביעה ולפיכך יש לנו להאמינו כשהכיר אותו היהודי בטביעת עין ואפי' לא ראהו מיד אחר שהועלה כדעת הרא"ש והטור ז"ל: מ"מ נראה דלא סמכינן בזה להקל כדעת הרא"ש והטור מאחר שלא נמצא חילוק זה בכל התלמוד והרא"ש ז"ל מסברת עצמו כתב להקל ובפרק האשה שלום בעובדא דשני תלמידי חכמים ובפרק בתרא דיבמות בעובדא דההוא גברא דטבע בדגלת קאמר סתמא ה"מ דכי אסקיה חזייה בשעתיה ולא מחלק בין אם ראה הטביעה או לא ראה משמע דבכל ענין בעינן דחזיה לאלתר גם הרי"ף והרמב"ם וכל הפוסקים כתבו סתמא ודוקא היכא דאמר אסקוה לקמיה וחזינה לאלתר ומדכתבו סתמא משמע דבכל ענין בעינן שיראוהו מיד אחר העלותו מן המים גם הרב בר ששת בסי' שע"ח מביא דברי הרא"ש ודחה דבריו וגם הרב ב"י בספר ש"ע לא הביא דברי הרא"ש כלל ומשמע דלא ס"ל כוותיה דהלכה למעשה אין לנו להקל בחומר איסור אשת איש ונראה דגם לדברי הרא"ש והטור בנדון דידן אין הנכרי נאמן להעיד אם לא ראהו מיד אחר עלייתו מן המים דאע"ג שלא ראה הנכרי הטביעה מ"מ שמע מאחרים וידע שהיהודי נפל למים ונטבע ומה לי ידע ומה לי ראה וכמו שאם ראה שנפל למים צריך לראותו מיד אחר עלייתו מן המים משום דחיישינן לומר בדדמי כמו כן מי שידע שנטבע במים אע"פ שלא ראה חיישינן לומר בדדמי גם הריב"ש ז"ל כתב בסי' שע"ח דאין חילוק בין ראה הטביעה חו ידע: הד' אפי' אם ראה הכומר את היהודי מיד אחר עלייתו מן המים אפי' הכי אין כאן עדות כלל לדעת ר"ח שכתבו התוס' והרא"ש בשמו בפרק האשה שלום וז"ל ור"ח פירש מדבעינן הכא סימנים שמעינן דאשה ועד א' בספינה שטבעה והכירוהו מת לא מהימני בטביעת עין בלא סימנים וכ"ש נכרי מל"ת ואע"ג דבתוס' מוקי ההיא דר"ח כשנשחת קצת צורת פניו דאכלי כוורי וכו' אבל אם צורת פניו שלימה מהימני בט"ע אף בלא סימנים מ"מ הרא"ש ז"ל הביא דברי התוס' ומסיק דההוא דר"ח יש לאוקמא במי שראה הטביעה דאע"פ שגופו שלם אינו נאמן ע"י טביעת עין בלא סימנים דמאחר שראה הטביעה