משאת בנימין קיא

מחליפין זה לזה עכ"ל. ואם נפשך לומר אע"ג דאין סומכין על סימני כלים דחיישינן לשאלה. מ"מ היה לנו לצרף כל הדברים יחד שהלך לעיר גאלי"ץ ושהיו לו כל הדברים הללו ממש במספר במדה בלי תוספות וגרעון ממש כמו שהיה לכמר אייזיק גלעזר הנזכר ודוחק גדול הוא לומר שימצאו כל הדברים הללו לאיש אחר. אין לסמוך על זה כלל שהרי כתב מהרא"י בפסקים וכתבים בסי' קס"א וסימן רכ"ד דאפילו ק' סימנים שאינן מובהקין אינן כלום ואפי' להצטרף לשאר אומדנות המוכיחות אינן כלום וכן כתב נמי רבינו אליה מזרחי בתשובה הנזכרת כללא דמלתא דמאחר שהנכרי הכומר לא הזכיר לא שמו ולא שם עירו רק שמעיד שהיה אלו ד' דברים הנזכרים אצלו אין לסמוך על עדותו להתיר א"א לעלמא בלא שום בירור רק באומדנא בעלמא. ועל אלו ד' דברים נמי אין לסמוך כלל דחיישינן לשאלה או למכירה כאשר ביארנו למעלה: הב' בר מן דין ומן דין לסמוך על עדות זו שהרי פשוט הוא שאין עדות נכרי מועלת אלא במל"ת כרבי יוחנן בפ' האשה בתרא דאוקי מתני' בהכי. ומאחר שהעד כמר מרדכי לא היה מתחלת דבריו של הנכרי ותחלת דבריו של הכומר היה עם יהודי אחר וכמר מרדכי העיד שאין ידוע לו אם הנכרי הכומר היה מסיח לפני היהודי הלועז"י הנ"ל או שמא היהודי שאל מתחל' את הכומר על היהודי הנהרג וע"פ שאלתו סיפר לו הכומר כל הענין כאשר מבואר הכל בעדות כמר מרדכי הנזכר אם כן מספיקא אין להתיר האשה שהרי אם אין נכרי מל"ת אין כאן עדות כלל וכן כתב הריב"ש בתשובה סימן שע"ז על נכרי א' שאמר במאי עסיקתו והשיבה לו דברינו ביהודי שמו כך אם הוא חי ואם מת ועל פי הדברים הללו סיפר הנכרי שמת והכריע הריב"ש שאין זה כמו ששאלוהו תחלה אלא כמל"ת הוא ובסוף דבריו סיים ואמר אלא שנדון זה תלוי בסברא אם נאמר שהוא כמשיב על שאלה אם לא וענין זה הוא חמור מאוד שהרי אם אין זה מל"ת אין כאן עדות כלל ואם נשאת תצא היה ראוי שלא להתירה אלא בהסכמת רוב חכמי הארץ ע"כ ובתשובה אחרת בסימן ש"פ כתב הרב ז"ל על ענין נכרי מל"ת שבא אל יהודי ונכרית ואמר להם במה אתם מדברים ואמרו לו היהודי פלוני וכו' ועל זה השיב במל"ת שהיהודי הזה מת ופסק הרב ז"ל דאין זה כמי ששאלוהו אלא מל"ת גמור הוא והביא כמה ראיות לדבר. ובסוף דבריו כתב. ומ"מ כל זה אני אומר כנושא ונותן לפי ההלכה וסוגיא התלמוד והסברא אבל למעשה לבי נוקפי לחומר א"א שהרי אין זה בירור כ"כ להתיר א"א לעלמא ודי לנו בהיתר מל"ת כשיהיה לנו ברור שיהיה מל"ת גמור אבל כל שיש להסתפק בסיפורו אם היא נשאל הרי זה ספיקא דאורייתא ואוקי איתתא בחזקת איסורה. אלמא כל היכא דאיכא לספוקי אם מל"ת הוא אם לאו אזלינן לחומרא שהרי אם אין זה מל"ת אין כאן עדות כלל ובנ"ד נמי כיון דלא ידעינן אם מל"ת הוא אם לאו אזלינן לחומרא. עוד כתב הריב"ש באותה תשובה הנזכרת על נכרי מל"ת ששמע מפי נכרי אחר שאין זה עדות כלל מטעם דשמא הנכרי הראשון אינו מל"ת הוא. והר"ן ז"ל התיר בתשובה בנכרי מסל"ת מפי נכרי אלא שהר"ן ז''ל מצריך שגור הנכרי השני שגם הנכרי הראשון היה מצ"ת הרי לך שלדברי הריב"ש והר"ן ז"ל כל מי שיעיד על פי הנכרי צריך להעיד שהנכרי הראשון היה מל"ת בבירור. ואם אינו מעיד ששמע מפי הנכרי מסל"ת בביריר אין כאן עדות כלל ולדידהו בנ"ד ודאי אין כאן עדות כלל שהרי כמר מרדכי העד הנמכר לא די שאינו מעיד ששמע מפי הנכרי מל"ת בבירור אלא אדרבא שמעיד בפירוש שאינו יודע אם הנכרי היה מל"ת או ששאלוהו תחלה על כך ולפיכך אין כאן עדות כלל ואפי' לדברי מהרי"ק ז"ל בשורש קכ"א ותרומת הדכן סי' רל"ט שהתיר בנכרי מל"ת מפי נכרי אתר ואע"פ אהצכמי השני לא הגיד בעדותו שגם הראשון היה מל"ת נראה דהיינו דוקא בנכרי ששמע מפי נכרי שלא בפני ישראל דאין כאן מי שהיה לו לשאול על יהודי דמסתמא הנכרים אין דרכן לשאול על יהודי דמה איכפת להו ביהודים וא"נ ששאל אותו הנכרי על היהודי תחלה אין בכך כלום והוי שפיר מל"ה דלמה ליה לשקורי נגד הנכרי כיון דליכא נפקותא לנכרי בישראל אם הוא מת או חי גם לא חיישינן לשמא נתכיין להתיר או להעיד דבנכרי לא שייך זה אבל אם שאלוהו ישראל שהנכרי מרגיש בשאלה