משאת בנימין קט

רבים וגדולים ובראשם רב מובהק הגאון החסיד מהר"ר פייבש אב"ד דק"ק קראקא נר"ו אשר חרבו על ירכו וכל רז לא אנס ליה אך מפני שראיתי ביד האשה מגילה עפה מנופה מעשה אצבעותיו של הגאון מחותני מהר"ר משה איש ח"י ז"ל אשר מנוחתו כבוד בק"ק אפטא וקודם שנתבקש בישיבה של מעלה נצב על יד ימין האשה וכתב תשובה להתיר האשה הנזכרת ובאמת כי זה האיש משה ז"ל גדול היה מאוד בדורינו מ"מ אין משוא פנים בדבר ובמקום חילול השם אין חולקין כבוד לרב כי חזרתי על כל הצדדין ולא מצאתי שום היתר לאשה זו לפי עדותיו של כמר מרדכי הנזכר. חדא דבעינן שיעיד העד על שמו ושם עירו דהכי תניא בתוספתא אין מעידין עד שמכירין שמו ושם עירו או שמו ושם אביו ואפי' אינו מכיר שם עירו כמו שכתב מהרי"ק ז"ל בשורש קע"ה. ובנ"ד ליכא לא שמו ושם עירו ולא שמו ושם אביו ואפילו שמו לבדו ליכא שהרי הכומר לא הזכיר אותו בשמו כלל ואין לנו שום ידיעה בעולם מעדותו של הכומר שנוכל להבין שהוא מעיד על אותו יהודי שמעיר לעלו"ב רק במה שמעיד שהיה לו לאותו יהודי בגד קראזיא"ה ובענד"ר ויין שרף ומאומד הדעת אנו חוששין שזה הוא היהודי שמעיר לעלו"ב שהיו לו אותן דברים ומכח אומד הדעת אין לנו להתיר אשת איש לעלמא וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל בסוף הלכות גירושין וז"ל ישראל שאמר מת איש יהודי עמנו במקום פלוני כך וכך צורתו וכך היו סימניו אין אומרין באומד הדעת פלוני הוא עד שיעיד העד שהוא פלוני ויכיר שמו ושם עירו ע"כ. הרי מבואר בהדיא שאין אומד הדעת מועיל להתיר האשה כל זמן שלא הזכיר שמו ושם עירו והכי משמע גם כן מפשטיה דתלמודא ובכל הפוסקים וגדולה מזאת אמרינן בריש פרק האשה שלום גבי ההיא עובדא דרב יצחק ריש גלותא בר אחתיה דר' ביבי דשלחו מתם דשכיב ואעפ"כ איפלגו בה אביי ורבא אי חיישינן לתרי יצחק אי לאו ואע"ג דבההוא עובדא דהתם איכא היכרא טובא דהא קורין אותו רב יצחק ריש גלותא והיה בר אחתיה דר' ביבא והוה קאזיל מקורטבא לאספמיא וכמעט שאי אפשר שיצא עוד איש אחר שיהיה שמו ר"י וקוראין אותו ר"ג גם כן ושיהיה בר אחתיה דרב ביבי ודאזיל מקורטבא לאספמיא ואפי"ה איפלגו בה אביי ורבא וק"ו בנ"ד דליכא אפילו חד הכירא מכל הנך הלכך יש לנו לחוש לאיש אחר ובהא אפילו רבא מודה ועוד בנ"ד שכיחי שיירתא הוא וכהוחזקו דמו ולא מבעיא לרב אלפס ז"ל דס"ל גבי גט דלעולם חיישינן לשני יוסף בן שמעון עד דאיכא תרתי לטיבותא דלא שכיחי שיירתא ולא הוחזקו שני יוסף בן שמעון דלדידיה ודאי איכא למיחש בנ"ד לאיש אחר אלא אפי' לפירש התוספות והרא"ש דאוקמו ההיא פלוגתא דאביי ורבא בשכיחי שיירתא ולא הוחזקו ובחד לטיבותא נמי לא חיישינן כרבא דס"ל הכי גם רב אלפס מודה לגבי עיגונא דאיתתא דסגי בחדא לטיבותא כמו שכתב הרא"ש בתשובה. מ"מ בנדון דידן כו"ע מודו דחיישינן דהא איכא תרתי לריעותא שכיחי שיירתא והוחזקו דידוע לכל הוא דשכיחי יהודים רבים עוברים ושבים במדינת וואלח"יי ואיכא למיחש טובא לאינש אחרינא ולא שייך לומר כאן לא הוחזקו דמאחר שהכומר העד אינו מכיר שמו א"כ על כל אחד ואחד שבכל העולם יש לחוש וזה גרע יותר מהוחזקו שני יוסף ב"ש דהתם לא הוחזקו אלא תרי יוסף ב"ש אבל הכא איכא למיחש לכל אדם שבעולם והא דאמרינן בסוף מסכת יבמות באחד שחלה והביאו לפונדקית ובחזירתם אמרו לפונדקית איה חברינו אמרה להם מת וקברתיו והשיאו את אשתו אלמא אע"ג דלא הכירה בשמו ובשם עירו ואפי"ה התירו את אשתו וכן ההיא דאבא יודן דישראל ונכרי שהלכו בדרך ובא נכרי ואמר חבל על יהודי שהיה עמי בדרך שמת וקברתיו והשיאו את אשתו ואף ע"ג שלא היה מכיר שמו ושם עירו שאני התם שהרי יודעין ומכירין אותו האיש שחלה והניחו בפונדק ועליו שאלו איה חבירינו והשיבה הפונדקית שמת וזה עדיף טפי משהכירו שמו ושם עירו וכן ההיא דישראל ונכרי שהולכין בדרך מיירי שהיו עדים שיודעין אותו היהודי נתלוה עמו עם זה הנכרי וכן כתב בהדיא בתשובת הרא"ש כלל נ"א וכן משמע לשון הרמב"ם פי"ג מהלכות גירושין שכתב וז"ל יצא ישראל ונכרי מעמנו למקו' אחד ובא נכרי והסי'