משאת בנימין קח

מותרת לינשא אלא אפילו לדעת המחמירין הרשב"א והר"ן והריב"ש יראה שזאת הענייה מותרת לינשא משום דתלינן לקולא שהעד האחד הכיר הכירא מעליא והעידו שבאותה שעה פלטו הים אמינא ומנא לי מהא דכתב הרב בעל ת"ה סי' רל"ט וז"ל ותו נראה דכיון הנכרי האחרון לא ביאר דבריו אם הנכרי הראשון סיפר דבריו מעצמו או על ידי שאלה לא תלינן להחמיר ולומר על ידי שאלה סיפר עכ"ל. א"כ בנ"ד דיש כמה צדדי דטיבותא דמתוך העדות משמע דקרוב לודאי הוא דלא אשתהי ואף אם ספק הוא הא לא ראה העד הטביעה ועד מפי עד הוא ולא אשתהי במים ג' ימים אם כן מתוך ספק זה פשוט הוא בהתירא דההי' איתתא ורשאה ושלטאה בנפשה להתנסבה לכל גבר דתיצביין אמנם על הספק הנ' יש להסתפק מאחר שלא ידע דתחילת הגדתו היה לפ''ת או ע"פ שאלה דכתב מהרמא"י בהג"ה ואפילו אם לא העיד בפירוש אם הנכרי הראשון היה מל"ת אזלינן מספיקא לקולא ואמרינן ודאי מל"ת ויש חולקין בזה עכ"ל ולא הכריע ומשום שלא הכריע תתעגן הענייה הזו ע"כ צריכין אנו לדוק ולהכריע אחר מי מאלו הדעות נלך והנה הדעת המיקל הוא בעת"ה והביא ראיה מתשובת מור"ם במימר אפי' אמר הנכרי אני הרגתי את פלוני מהני במל"ת ולא אמרינן דלמירמי אימה קעביד אא"כ מוכח מדבריו ומסיק התם ה"ה לשאר אמתלאות כגון להתפארות או למצא חן קמתכוין לא חיישינן דלא תלינן להחמיר בכל הני אא"כ מוכח וה"ה נמי לענין שאלה דידן כ"ל ומדין זה הביא הזאב ראי' בתשובתו בסי' י"י ובן לב בנה יסוד על דין זה בתשובותיו פעמים בסי' א' וז' והחולקים הוא הר"ן שכתב בתשובה סימן ג' סוף דין זה וז"ל נכרי מפי נכרי ששמע הדברים נראין ומטין דכל שהוא אמר מל"ת ששמע מפי נכרי אחר מל"ת שפלוני מת הרי הוא כאשה מפי אשה עכ"ל והדעת נותנת דלא מוכרח בדברי הר"ן שהחליט הדין כן דילמא ה"ה אם לא ידע שהראשון מל"ת נמי שרי ולא בעי לאפוקי אלא אם הראשון בודאי לא היה מל"ת ולכן הב"י אחר שהביא דברי ת"ה הנ"ל כתב ומ"מ משמע מדברי הר"ן שהוא מצריך שיגיד הנכרי הב' שגם הראשון היה מל"ת שהרי כתב ונכרי מפי נכרי ששמע הדברים נראין ומכו כדלעיל הרי כתב שאינו אלא משמעותה ולא פליג בהדיא ואם כן לא יבא ספק דברי הר"ן ויוציא ודאי דברי תר"ה וסיעתו ואף כי פליג הדיא אזלינן לקולא דרבים נינהו ובתראי ועוד דאפסר דנ"ד מידה דהא דמצריך דגם הראשון יהיה מל"ת ובספק מחמיר היינו בשאין כאן שום אומדנ' בעולם ואם היה הראשון מגיד ע"פ שאלה או להתפארות או להטיל אימה הוי איסור דאוריי' ואפילו אם נשאת תצא א"כ לפי דבריו הוי ספיקא דאורייתא ולחומרא אבל בנ"ד דאיכא אומדנא שמת ואפי' היו שואלין הנכרי הראשון בודאי ונשאת ע"פ חכם לא תצא דחשבי' דהיכא דאיכא אומדנא דדיעבד דרבנן הוא כמ"ש מהרא"י פסקיו קל"ט ומהרמא"י כתב דין זה להלכה א"כ בספק אם היה לפ"ת או לא הוי ספיקא דרבנן ואזלינן לקולא לכו"ע וא"כ מאחר שאותו יהודי ששמע ההתחלה מהנכרי אינו בפנינו לשאול לו מסתמא אמרינן נמי דלפ"ת הסיח לו מכל הלין נראה דההיא איתתא שרי להינשא ועכ"פ לא תעבד עובדא להינשא אם לא שיסכימו עמי עוד תרי בעלי הוראות ואבקש מכל רב וצורב שיהיה כנגדי שיודיעני ואם הכשלתי אחרי ואם שגיתי אתי תלין משוגתי ולא יכתבו איש אל רעהו שלא בפני כאשר אירע לי זה כמה פעמים בפסקים רק יכתבו לי בראיות ברורות ולא בדקדוקים קלושים ותלושים כי שערי תשובה לא ננעלו וכל אחד יודה לחבירו על האמת ובזה אלהים אמת ינחני בדרך אמת אלה דברי משה בן הק"ר אברהם ז"ל מו במותם תלתא בי דינא כחדא הוינא ואתא לקדמנא כמר מרדכי מאררוש בן הח"ר שלמה וכו' הכל כמבואר בב"ד למעלה: והנה האשה אשת אייזיק גלעזער ז"ל הנזכר מתנפלת לפני רבותינו להגיד לה דבר המשפט אי שריא להינשא ע"י העדות הנ"ל אי לאו ומן הראוי היה לי למנוע עצמי מלחוות דעתי בעבור כי שם בגליל אשר האשה יושבת בו חכמים