משאת בנימין קה

אותו שהניחו שם השיבה אבל בנ"ד לא ידעו שנתאכסן אצל הכומר ואיכא למיחש שמא יהודי שהלך מאתם הלך לדרכו ואיש אחר מעלמא אתא ונתאכסן אצל הכומר ואותו יודי נטבע ואותו שהלך מאתם מיא"ס הוא בחיים חיותו זה אין לחוש דהא אמרינן בפר' בתרא דיבמות אבא יודין אמר מעשה בישראל וגו' שהלכו בדרך ובא נכרי ואמר חבל על יהודי שהיה עמי בדרך שמת וקברתיו והשיאו את אשתו וכתב הרא"ש בתשובותיו כלל נ"ב וז"ל והנה הנכרי אומר שמת והתירו את אשתו ולא הוזקקו ב"ד לחקור מן הנכרי אם היה אותו יודי שנתלוה עמו כי שמא אותו יהודי הלך לדרכו ושוב נתלוה אחר עמו ומת ועליו מעיד הנכרי אלא כיון שאותי יודי נתלוה עמו תלינן בודאי שאותו היה שמת ואזלינן לקולא וה"נ בנ"ד כיון שידעינן שהיהודי זה הלך לגאלי"ץ ופרטי הסחורה הנ"ל היה עמו תלינן בודאי שזה הוא שמת שהגיד הכומר אעפ"י שלא ידע בשם דלא גרע מאותו שנתלוה עם הנכרי דאפי' אי לא ידעו בשם חשבינן ליה למסיח לפ"ת ולא חיישינן לאחר שנתלוה עמו כ"ש הכא דלא חיישינן לאחר שהלך לגא"ליץ והיה עמו קרזיאה אחד ובענד"ר וב' ברי"לן יין שרף ורצה לקנות לקרי"ץ דכולי האי לא חיישינן דאיתרמי ואע"ג שיראה לכאורה מדברי הרמב"ם ז"ל שהוא חולק על הרא"ש ז"ל בזאת הסברא שהרי כתב לעיל וז"ל יצא נכרי וישראל מעמנו למקום אחר ובא נכרי והסיח לפ"ת ואמר איש שיצא עמי מכאן מת משיאין את אשתו עכ"ל ובודאי שהוא הוציא הדין הזה ממה דאמר בגמ' חבל על יהודי א' וכו' ונראה מדבריו שיש לחוש לשמא נתלוה אליו יהודי אחר בדרך ולכן פי' המימרא וכתב יצא נכרי וישראל מעמנו למקום אחר ובא נכרי וכו' הרב מהר"ר יוסף בן לב הקשה והוכיח גם זה מדברי הרמב"ם וכתב מאחר דכמה תשובת רבנים אחרונים מסכים לדעת הרא"ש הלכה כבתראי וכמו שכתבו דבתראי ידעו במילי דקמאי טפי מינן גם בתשובת בנימין זאב בסי' י"ז בנויה כל התשובה על דברי הרא"ש הנ"ל ע"כ נקטינן הכי ואל תשיבני מהטו' והש"ע שהביאו רק לשון הרמב"ם. כי הטור לא הביא לשון הרמב"ם רק להשיג עליו במה שהצריך לומר וקברתיו ולא חש לדקדק אחר לישנא דיצא נכרי וישראל מעמנו ולא הרגיש דקדוק זה דאם הרגישו בודאי היה כותב דדעת אביו אינו כן ואחריו מיסדי הש"ע הלכו בעקבותיו ועוד נראה ראיה לזה דאמרינן בגמ' מעשה בקולר של בני אדם שהיו מהלכין לאנטוכי' וכו' ושוב מעשה בס' בני אדם שהלכו לכרכום ביתר וכו' ונראה מאלו הממרו' אם מזכיר מקום ההליכה לבד אע"ג שלא הכירו שמותם השיאו את נשותיהן. אע"ג דנראה מדברי הרמב"ם דתרתי בעינן מקום ההליכה ומקום היציאה שכתב וז"ל וכן אם יצאו י' בני אדם ממקום למקום והם אסורים בקולר או נושאי גמלים וכיוצא בדברים אלו והסיח הגוי לפ"ת ואמרי בני אדם שהולכים ממקום פלוני והם נושאים כך וכך ומתו כלם וקברנום משיאין את נשותיהם עכ"ל מ"מ כבר תמה עליו מהרא"ם ז"ל ואמר דשמא הרמב"ם לאו דוקא נקט ואף אם נאמר שדברי הרמב"ם בדוקא אמרו הוא הלך לשיטתו דמצריך גם במעשה דאבא יודן שיצא נכרי וישראל מעמנו כנזכר אבל לדעת הרא"ש וסיעתו הכא והתם הוא כפשטא דתלמודא בלי תוספות וגרעון. וכן עבד מהר"י ב"ל עובדא בנכרים המל"ת שנהרגו ג' יהודים תוך ספינה רגליים שיצאו מבעלגרא"ד ולא הכירו שמותם ולא הזכירו רק מקום היציאה לבד ואסתייע מהדין מימרות לענין חיפוש כאשר אבאר וכתב מהזכיר מקום הליכה לבד וה"ה מקום יציאה לבד כ"ש בעובדא דידן שהוא ממש כעובדא דהנהו מימרות דאפי' אם היה מוצאו בדרך ואמר יודי שהלך לגאלי"ץ עם כך וכך סחורה נהרג א"ה נאמן ועדותו עדות כ"ש שהגיד שהיה בביתו בגאלי"ץ עם הסחורה וא"ת דבהנהו מימרות היה מספר אנשים והמנין הוא הסי' וכן הוא בקולר של בני אדם לדעת רש"י שהוא חבורה של בני אדם כ"ש לפ' הרמב"ם שהיה אסורים בקולר ע"כ לא הצריכו להכיר שמותם אבל באיש א' אפי' באומדנא והוכחות צריך שמו ושם עירו זה אינו דהרי הרמב"ם כתב בתשובה בסי' ל"ג וז"ל ראובן היה נושא ונותן בחוץ ויצא לישא וליתן כמנהגו בכפרו של עכו ובא אצל יודי אחד והפקיד כליו שמה ולקח מהם קצת והלך למכור בעיר