משאת בנימין קד

ואלח"יי דעם ענין הנ"ל אזו האט ער מיר גיזאגט איך האב גיהאט איין אורח ער האט גיהאט אחד קרזיאה אונ בענדער אונ ב' ברילן יין שרף אונ האט גיהאט אויף גיקופט לקריץ אזו איז גיקומען דיא מלחמה דער יהודי איז גילאפען להציל את נפשו האט גיוואלט אין דיא ספינה אריין שפרינגן וואש על המים שטענין כנ"ל אזו האט מען אים דער שאסן דז ער איז גיפאלין אין דש מים אריין למחרתו איז דיא מלחמה ווידר אויז גיוועזין דיא בעלי מלחמות וענין וועק גילאפן דען דער סדר איז זיא פר לויפן תיכף אזו האט מען ארויש גישלעפט מהמים דיא הרוגים האבן זי אלי נקיט אויש יצוגין אונ האבן זיא קובר גיוועזין ביז דן זיא ענען קומן אן דעם יהודי האבען זיא אז דער מילה בבשרו אן גיזעהן דז דאש איין יהודי או ישמעאל להבדיל איז האבן זיא פר רשעות אין ניט וועלין קובר זיין בתוך כך באותו מעמד בין איך אויך דר צו קומין האב איך אין דער קענט אונד האב גירעט דש איז איין יהודי אונ איז מיין אורח גיוועזין בייא מיר האט ער איין חדר גיהאט אונ איך בין גנגן האב אין קובר יוועזין ווייל ער מיין אורח איז גיוועזין דער יין שרף אונ קרזיאה אונד בענדר איז אין גליץ וועק קומן אונד דער לקריץ איז נאך פר הנדן כל זה האט דר כומר גיזאגט בלשון וו"אלחיי אונד האט אויך גיזאגט דר פיר בלשון לע"ז דעם וועלשן יהודי איך קאן אבר ניט ווישן אוב דער כומר האט דעם וועלשין יהודי מסיח לפי תומו גיוועזין אדר אוב ער האט דעם כומר גיפרעגט על היהודי הנ"ל עכ"ל מרדכי מרדש הנ"ל. יעקב בן מהר"ר משולם הלוי ז"ל דמתקרי קאפל אשכנזי יצחק ב"ר יעקב שליט ממענגרא'. החתימה מהר"ר יעקב והר"ר יצחק אמתיות הן ובפני חתמו במותב תלתא יחד. דברי הקטן יושע בן מהר"ר אלכסנדרי: לרוב הפצרת אנשי אמת ורודפי צדק ובצירוף העלובה היושב' בדודה וגלמודה אמרתי אעלה בתלמודא ואאחוז בסנסני הפוסקים לברר ולצרף יפה כמנופה בנפה. להחזיק ברפה להעלו' תרופה בכח דהתירה וב"ד יפה וטרם אבא לדין אציע ואביע כי יש להסתפק בשריותא דההיא איתתא תלתא ספיקא: הספק הראשון דאיתא בתוספתא אין מעידין עד שמכירין שמו ושם עירו. אבל אמרו א' יצא מעיר פלוני מפשפשים באותה עיר. אם לא יצא אלא הוא תנשא אשתו ע"כ הביאה הרמב"ם והטור א"ה סימן י"ז ובנ"ד לא הזכירו לא שמו ולא שם עירו: הספק הב' שיש להסתפק בשריותא מהא דתרומת הדשן סימן רל"ט וז"ל אע"ג דכתב א"ז וז"ל ועוד כתבו רבינו שמחה ור"ן דאין מסיח לפי תומו נאמן אלא כשאומר נהרג או מת משום דלא צריך ט"ע אבל מצאתי פלו' הרוג עם סימנים היכא דאיכא למיחש דלמא אחר הוא וצריך טביעה עין וכל ט"ע צריך עיון. וט"ע דמל"ת שאין דעתו להעיד אלא כשאומר אותו ממילא לא סמכינן עליה דבשלמא ישראל שמתכוין להעיד איכא למימר נתן בו עין בכוונה עכ"ל גם בעל תרומת הדשן לא פליג אסברא זו ובנ"ד נמי לא הכירו הכומר רק בטביעת עין שהיה אורח שלו: הספק הג' שהיהודי המעיד מפי הכומר לא ידע אם תחלת הגדתו היה לפי תומו כי בתוך השמועה בא: וכד מעיינין שפיר ליכ' למיחש לכל הני ספיקא דאלו לספק הא' מאחר שהיהודי זה נסע לגאלי"ץ ועמו קרזיאה אחד ושפתי בגדים שקורין בענד"ר וב' ברילין יין שרף והיה רוצה לקנות לקרי"ץ והכומר העיד שנתאכסן אצלו בגאלי"ץ יודי אחד ועמו קרזיאה אחד ובענד"ר וב' ברי"לן יין שרף והסתחר בעיר לקנות לקרי"ץ ואותו יודי הכיר בהעלותו מהמים וקברוהו דמיא למתני' שלהי יבמות מעשה בבני לוי שהלכו לצוער עיר התמרים וחלה אחד מהן והניחוהו בפונדא ובחזרתן אמרו לפונדקי' איה חבירינו אמרה להם מת וזה מקלו וזה תרמילו וס"ת וקברתיו והשיאו את אשתו וזה דמיא להא ממש שהרי אמר יודי שנתאכסן אצלי בגא"ליץ מת וזה סחורתו וקברתיו. ואין להקשות בשלמא התם אחר שראו אותה שבכתה שאלו איה חבירינו שהנחנו פה חולה והשיבה שמת א"כ בודאי על אותו