משאת בנימין קב

חיפוש גדול מזה ואפי' אם הישמעאלים לא היו מכירין שום אחד מהנהרגין היה די לנו בעדות זו להתיר הנשים הנזכרות אף בלא חיפוש ומ"מ נראה דתוספתא זו לא מתוקמא אלא באמרו שאחד הדר בעיר פלוני יצא מהעיר אבל אמרו סתם אחד יצא מעיר פלונית אינו מועיל חיפוש כלל דאל"כ האי עובדא דיצחק ר"ג שאמרו דאזל מקורטבא לאספמיא ופליגי בה אביי ורבא אי חיישינן ליצחק ר"ג אחר אי לאו למה לא בדקו בקורטבא אי עבר דרך קורטבא איש אחר ששמו יצחק ר"ג ובמאי פליגי אביי ורבא וכי לא היו יודעין האי תוספתא אלא ודאי לא מתוקמא התוספתא אלא באמרו איש אחד הדר בעיר פלונית יצא דכה"ג ליכא לספוקי כלל רק באיש אחד הדר באותו עיר ולפיכך מחפשין באותו עיר שהרי ידוע לאנשי העיר כל הדרים באותו העיר אבל אם אמרו יצא איש אחד מעיר פלונית סתם שיכול להיות שאיש אחר עבר דרך שם ואיכא לספוקי בכל העולם כולו ולא שייך חיפוש כלל כ"כ הרא"ש בתשובה דמכלוף בן מלול וז"ל תהמתי וכי הושיבו שומרים על הדרכים או סגרו שערי קורטבא שלא יצא אדם משם ולפי זה מה שהעידו כמר אהרן וכמר מענדל שבאותו פרק לא עבר שום אדם דרך יאס רק אלו הנהרגין לאו כלום הוא וכי הושיבו שומרים על הדרכים או סגרו שערי יאס שלא יצא אדם משם אמנם בנ"ד אין צריך חיפוש מאחד שהכירו אחד מהם שהוא כמר יצחק ז"ל הנזכר ומאחר שידוע לנו שכמר יצחק הוא אחד מהנהרגין מעכשיו אנו יכולין לסמוך על ידו שגם שאר הנהרגין הם המה שנתלוו עמו ויצאו מעיר יאס ולא חיישינן שמא בדרך נתלוו יהודים אחרים עמו ואלו שיצאו עמו מעיר יאס פירשו ממנו לדרכם ועדיין הם בחיים חיותן דלזה לא חיישינן וכדאמרינן בפר' בתרא דיבמו' אבא יודן איש ציידין אומר מעשה בישראל ונכרי שהלכו בדרך ובא נכרי ואמר חבל על יהודי שהיה עמי בדרך שמת וקברתיו והשיאו את אשתו ע"כ וכתב בתשובת הרא"ש אההוא עובדא דאבא יודן וז"ל ולא הוזקקו ב"ד לחקור מן הנכרי אם היה אותו שנתלוה עמו כי שמא היהודי הלך לדרכו ושוב נתלוה אחר עמו ומת אותו שנתלוה עמו אח"כ ע"כ הרי לך שכתב הרא"ש בהדיא שלא חיישינן לשמא נתלוה עמו איש אחר בדרך. ואע"ג דמלשון הרמב"ם רפ"ג מהלכות גירושין משמע דחיישינן לשמא נתלוה אחר עמו בדרך וזה שנתלוה עמו בדרך הוא מת וזה שיצא עמו הלך לדרכו וז"ל הרמב"ם יצא ישראל ונכרי מעמנו למקום אחר ובא נכרי והסיח לפי תומו איש שיצא עמנו מכאן מת משיאין את אשתו ע"כ הרי שדקדק הרמב"ם בלשונו וכתב ובא הנכרי ומל"ת איש שיצא עמי מכאן מת וכו' משמע שצריך לומר ולהעיד שאותו שיצא מכאן הוא מת מ"מ נראה דהאי מכאן שכת' הרמב"ם ז"ל לאו דוקא שהרי בגמרא לא מוכח זה כלל בההוא עובדא דאבא יודן דקאמר חבל על יהודי שהיה עמי בדרך ותו לא ואפי' את"ל דדוקא נקט מכאן מכל מקום נראה דיש לסמוך אדברי הרא"ש דבתראי הוא והלכתא בכ"מ כבתראי. גם החכם ר"י בן לב בתשובה שלשה יהודים שנהרגו בספינות הרגליים שם כת' בהדיא דהלכת' כאשיר"י בזה הלכך בנ"ד נמי כיון שהכירו הישמעאלים אחד מן ההרוגים שהוא יצחק טירקא תלינן להקל גם בשאר הרוגים שהם ודאי המה שיצאו עם כמר יצחק ז"ל מעיר יאס ונתלוו עמו בדרך ולא חיישינן לשמא אלו שיצאו ונתלוו עמו מעיר יאס הלכו לדרכם ואלו הנהרגים אחרים הם שנתלוו עמו בדרך דלזה לא חיישינן כההוא עובדא דאבא יודן וכדעת הרא"ש ז"ל: ועוד נראה דאפילו אם לא היו מכירין הישמעאלים שום אחד מהרוגים וגם לא היו מעידין שיצאו עמהם מעיר יאס אפי"ה נשותיהם של אלו שלשה יהודים הנזכרים מותרין להנשא לכולי עלמא ואפי' בלא חיפוש דמאחר שהעידו על שש יהודים שנהרגין בדרך בבקעת לאפושנ"א שהוא מספר האנשים אין לך סימן מובהק גדול מזה וכדאמרינן בפרק אלו מציאות אמתניתין דחרוזות של דגים וכו' דמנין הוי סימן מובהק ומאחר שהמנין הוא סימן מובהק פשוט הוא דיש לסמוך עליו ואפי' למאן דאמר שסימנים דרבנן ולא סמכינן עלייהו להתיר אשת אוש לעלמא. מ"מ בסימנים מובהקים גמורים דלא שכיח כלל מודה דסמכינן עלייהו כמו שהוכיח כל זה הרב ב"י בטור א"ה בסימן י"ז וכן דעת