משאת בנימין קא

דיש להחמיר אפילו אינו חבול בפניו ואפי' היכא דמספקא לן אם הוא תוך ג' ימים או לאו: וכיון דאיכא פלוגתא דרבוותא יש לנו להחמיר באיסור א"א דאורייתא כמו שכתב מהרא"י בפסקים וכתבים סי' ר"ך בשם מהר"ם וכן כתב מורי מהרמא"י בהג"ה שו"ע בכל מקום דאיכ פלוגתא בדינים אלו אזלינן לחומרא מכל מקום בתשובת רבינו אליה מזרחי בסי' ל"ו כתב בהדיא דהיכא דאיכא פלוגתא דרבוותא אזלינן לקולא באשה עגונה והביא ראיה ממסכת עדיות שבשעת הדחק יש לסמוך אדברי היחיד וכתב עוד וז"ל ואין לך שעת הדחק גדול מזה שאם תשאר האשה עגונה כל ימיה ודאי נפיק מיניה חורבה וכ"ש בזמנים האלו שבעוונות רבו הפרוצות ונתמעטו הצנועות כ"ש כשיהיו המקילין רבים ואחרוני' שבודאי ראוי לפסוק כוותייהו עכ"ל וצ"ע בדברי הרב מזרחי דבתחלת דבריו משמע דבשעת הדחק יש לסמוך אדברי יחיד נגד רבים כמו שהביא ממסכ' עדיות ובסוף דבריו סיים כשהיו המקילין רבים ואחרונים הוא דסמכינן עלייהו ונראה דודאי דבשעת הדחק כגון אשה ילדה ואיכא למיחש לחורבה יש לסמוך אפי' אדברי יחיד כל זמן שאין דבריו נדחין מדברי התלמוד והפוסקים הא לאו הכי אין להקל רק במקום שהמקילין רבים ואחרונים ובכה"ג אפילו הרב רמ"א בהג"ה הנזכרת מודה ולפי זה אשה שאינה ילדה כ"כ דליכא למיחש כולי האי לחורבה אין להקל נגד דעות האוסרין דרבים וגדולים הם וא"ת איך אנחנו סומכים על העדות של הישמעאלים כיון שלא נתנו שום סימנים מובהקים שעל ידם הכירו ההרוגים רק טביעת עין בעלמא והרי כתוב בא"ז בשם רבינו שמחה ור' נתן דאין מל"ת נאמן אלא כשאומר נהרג או מת משום דלא צריך ט"ע אבל מצאתי פלוני הרוג עם סימנים היכא דאיכא למיחש שמא אחר הוא וצריך ט"ע וכל טביעת עין צריך עיון וטביעת עין זה דמל"ת שאין דעתו להעיד אלא שאומר אותו ממילא לא סמכינן עליה מ"מ נראה דבנ"ד סמכינן עליה שפיר דכיון דמצאו העגלות שלהן וסחורה שלהן מוכח דאלו הן והוי כמו סימני כלים ואע"ג דחיישינן לשאלה בסימני כלים כמו שכתבו כל המחברים היינו דוקא היכא דליכא טביעת עין רק סימני כלים לבד אבל היכא דאיכא טביעת עין עם סימני כלים ליכא למ"ד שחושש בזה. ועוד נראה דלא קיימא לן כההוא דא"ז משום דכתב בתשובה מיימונית השייכים לספר נשים בשם מור"ם דבכל מאי דמהימן ישראל בעדות אשה מהימן נכרי במל"ת ע"כ וכיון דישראל נאמן בטביעת עין נכרי מל"ת נמי נאמן בט"ע לחוד וכן ראיתי כל רבותי נוהגין להתיר בנכרי מל"ת ע"י טביעת עין שלא לדקדק עוד יותר לכן אשתו של כמר יצחק טירקל הנזכר רשאה ורשאה ושריא להינשא לכל גבר די תיצביין וכן הסכימו בשריותא דההיא איתתא שני גדולי הדור מחותני מהר"ר משה איש ח"י ומהר"ר מנוח הענדל נר"ו וכבר נשאת האשה הזאת לאיש על פי הוראותינו ועדיין היא יושבת תחת בעלה בק"ק לבוב: אמנם בשריותא של נשותיהם של כמר פייבוש וכמר מענדל איכא לספוקי קצת מאח' שהנכרים הישמעאלים לא הכירו אותם גם מחותני מהור"ר משה ומהר"ר מנוח הענדל לא רצו להתיר אותן ולי הקטן נראה להתיר אותם בעזרת השם כאשר אבאר חדא שכמר עוזר וכמר מיכל העידו שהישמעאלי' הגידו להם במל"ת שהיהודים שיצאו עמהם מעיר יאס לא רצו להמתין עליהם בדרך והלכו לדרכם ואח"כ מצאו אותם שנהרגו ולפיכך צריך לחפש בעיר יאס אם לא יצאו מהעיר שום יהודים אחרים באותו זמן רק אלו נשותיהם מותרים וכדתניא בתוספתא אבל אמרו אחד יצא מעיר פלוני מפשפשין באותה עיר אם לא יצא אלא הוא תנשא אשתו ותוספתא זו הביאה הרב המגיד בסוף הלכות גירושין גם הרב ב"י בטור א"ה סי' י"ז ובנ"ד נראה דאפי' חיפוש לא צריך כיון שהעיד כמר מענדיל וז"ל האט מען זיא בעו"ה גיהרגט דען עש איז זונשט קיין יהודי נאך גיפארין הרי שהעיד בפי' שבאותו פעם לא הלך שם יהודי מעיר יאס עוד כתוב בסוף עדותן של כמר אהרן וכמר מענדל וז"ל אונ' לפי אומד דעתנו דאס עם אזו איז דען עם איז זונשט קיין יהודי דיא זעלביג צייט הין גיצויגין ע"כ הרי שכמר אהרן וכמר מענדל שניהם העידו שבאותו פעם לא יצאו שום יהודים מעיר יאס רק אלו הנהרגין וא"כ לפי עדות זה אין לך חיפוש