מראית העין על יומא נג:

אבן היתה שם וכו'. עיין מה שכתבתי אני הדל בקונטריס ככר לאדן דף קפ"ב ע"א בסייעתא דשמיא:

רבי חנינא בן דוסא הוה קאזיל בארחא וכו'. כתב הרב עיון יעקב ז"ל וז"ל ודאי היה שלוחי מצוה ולכן מיד היה נשמע תפלתו דאי לדבר הרשות לא היה מעכב המטר לברכה ואפשר צלותא דכ"ג עצמו היה על דרך זה דלכך התפלל בלשון זה אל יכנסו לפניך תפלת עוברי דרכים ולא אמר הולכי דסתם הולכי יש לפרש הולכי לדבר מצוה משא"כ עוברי מל' עוברי עבירה כדרכם של העוברים שלא לדקדק במצות כשהם על הדרך על אלו התפלל שלא ישמע תפלתם משא"כ השלמים כמו ר' חנינא בן דוסא עכ"ל. ובמטו מיניה דמר הכא אמר רב הנ"חה שוברת דהרי בפירושא אתמר בסמוך אמר רב יוסף מאי אהניא ליה צלותיה דכהנא רבא לגבי ר' חנינא בן דוסא. ולדידיה מאי קאמר רב יוסף הא צלותא דכהנא רבא דוקא על עוברי עבירה והיינו עוברי דרך ולא על הולכי בדרך מצוה אפילו אנשים פשוטים וק"ו על רבי חנינא בן דוסא והרב ז"ל שכתב בסוף דבריו משא"כ השלמים כמו ר' חנינא בן דוסא אין לשונו מכוון לפי פירושו דאם תפלת כ"ג על עוברי דרך מלשון עוברי עבירה. ודאי כל שמדקדק במצות אינו בכלל עוברי דרך שפירושו עוברי עבירה ואינם בכלל תפלתו של כ"ג וק"ו להולכים בדרך מצוה ומדקדקים במצות. ועאכ"ו ר' חנינא בן דוסא שדבריו אפילו שלא בדרך תפלה נשמעים בשמים. וא"כ צלותיה דכ"ג לאו על ר' חנינא ולא על הולכי בדרך מצוה ומאי קאמר רב יוסף מאי אהניא צלותיה דכ"ג לגבי ר' חנינא בן דוסא. ותו אעיקרא דדינא פירכא דמי אמר לו דרבי חנינא היה שליח מצוה. דסתמא קאמר הוה אזיל בארחא והיה הולך לדרכו הצריך לעצמו ומאי דקאמר הרב ז"ל דאי לדבר הרשות לא היה מעכב המטר אינו הכרח כלל דרבי חנינא לא היה הולך לטייל או לדבר הרשות רק לצרכו והיה מצטער הרבה בגשמים ושאל למנעם בעוד שהוא בדרך ובשביל זמן מועט לא יהיה צער בעולם ואח"כ התפלל וירדו. גם מ"ש הרב על תפלת כ"ג אינו מחוור דהכ"ג היה מכוין על כל הולכי דרכים בכלל ופרט אפילו על שלוחי מצוה ובכלל תפלתו נכלל גם ר' חנינא ן' דוסא אלא דלגבי דידיה לא אהני ודברי ר' חנינא נשמעים כי כל העולם ניזון בזכותו וזכאי באמירתו ולשון עוברי דרך אין פירושו כמ"ש הרב ז"ל אלא כפשוטו ועל כל הולכי דרכים קאמר: