מראית העין על סוטה כז:

בו ביום דרש רבי עקיבא אז ישיר וכו'. יש להעיר דזה דרש ביום אשר מינו לרבי אלעזר בן עזריה לנשיא כמ"ש רז"ל ומה שייכות יש לדרשה זו ביום ההוא ואי אין לה שייכות אמאי תני בו ביום. ותו להבין מאי דקתני שאין ת"ל לאמר ומה ת"ל לאמר וכאשר ירדוף הקור"א מימר אמר הגיעני כפו"ל. ותו להבין מאי דקתני מלמד שהיו ישראל עונים שירה אחריו של משה מהו לשון מלמד דנראה דבא ללמד דין או דבר מחודש: והנה בש"ס בדף ל' מייתי ברייתא דקתני פלוגתא בזה דרבי עקיבא אמר שהיו ישראל אומרים שירה כגדול המקרא את ההלל שאומרים אחריו ראשי פרקים ורבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר כקטן המקרא את ההלל שהם עונים אחריו מה שהוא אומר ורבי נחמיא אומר כסופר הפורס על שמע שהוא פותח והם עונים אחריו ומפרש בגמרא דרבי עקיבא סבר לאמר אמילתא קמיתא ורבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי סבר לאמר אכל מילתא ומילתא ורבי נחמיה סבר ויאמרו דאמור כלהו בהדי אהדדי לאמר דמשה פתח ברישא. והשתא אפשר דרבי עקיבא דקאמר במתניתין שאין ת"ל לאמר ומה ת"ל לאמר. בא לשלול דעת ר"א בנו של ריה"ג ורבי נחמיא כי הנה לדעת ר"א דסבר כקטן המקרא את ההלל שהם עונים אחריו מה שהוא אומר שאינו מוציאן י"ח א"כ לשתוק קרא ולא לימא לאמר ומדכתיב ויאמרו אשירה לה' ידעינן כי כלם אמרו כל השירה ואי משום דרצה לומר דמשה אמר והם עונים אחריו הרי כי כתיב אז ישיר משה ובני ישראל ויאמרו ותלה הכל במשה שמעינן דהשירה מתיחסת למשה ומזה ידענו שהוא אומר והם עונים כל מה שאומר. והיינו דאמר רבי עקיבא שאין ת"ל לאמר כלומר דלאמר יתר ולא אצטריך ללמדנו שום דבר דגם אי לא כתיב לאמר אנו יודעים מדכתיב ישיר משה לשון יחיד וכתיב ויאמרו דמשה אמר והם עונים הכל אחריו. ואי נימא כדעת ר' נחמיא דמשה פתח ברישא ושרתה רוח הקדש על כלם ואמרו בהדי הדדי. אכתי ומה ת"ל לאמר כלומר דהול"ל אז ישיר משה ויאמרו בני ישראל את השירה הזאת לה' אשירה ומזה אנו לומדים דמשה התחיל במ"ש אז ישיר משה ואח"כ ויאמרו בני ישראל ומשמע שפיר דמשה התחיל דכתיב אז ישיר משה ואח"כ אמרו כלם דכתיב ויאמרו בני ישראל את השירה ולא לימא לאמר. אלא מלמד שהיו ישראל עונים אחריו של משה כגדול המקרא את ההלל ומשום הכי כתיב לאמר אמילתא קמיתא: א"נ אפשר לומר קרוב לזה במ"ש בזהר הקדוש דשרתה עליהם רוח הקדש ולזה כיוונו כלם לאמירות ודברים אחדים כאחד. ובזה פירשנו בעניותנו דזה רמז הכתוב באומרו ויאמרו לאמר דהכונה ויאמרו כלם כאחד לאמר אמירה אחת. ודרך דרש אפשר לומר דרבי עקיבא בא לשלול זה וזה כונתו שאין ת"ל לאמר דלא שייך בזה לאמר דפירושו בכל המקרא לאמר לאחרים. ואי תימא דהפירוש הוא דאמרו כלם אמירה אחת לז"א ומה ת"ל לאמר שפירושו לאחרים והול"ל ויאמרו כאחד או ויאמרו מאמר או לשון כיוצא בו ומה ת"ל לאמר אלא מלמד שבא ללמדנו דין דבתפלה וברכות שומע כעונה ולאמר אמילתא קמיתא. ואע"ג דהם לא אמרו אלא אשירה לה' קרינן בהו דמשה וישראל שוררו השירה דשומע כעונה א"נ מלמד דין דאע"ג דבעלמא תרי קלי לא משתמעי בהלל ומגילה דחביב ומשום פרסומי ניסא אפילו עשרה קורין כאחד וה"נ דהוא חביב ופרסום ניסא כלם כאחד אמרו דמשתמעי כל הקולות. א"נ בא ללמד דין מורה הלכה בפני רבו דאע"ג דשרתה עליהם רוח הקדש וראתה שפחה על הים וכו' וידעי לומר השירה ברוח הקדש הו"ל כמורה הלכה כמ"ש פ"ק דמגילה וחולדה היכי מתנבאה במקום ירמיה. ובזה פירשו ז"ל מ"ש אלדד ומידד מתנבאים וכו' וחדא מגו חדא דין אחד שכתב הרב תרומת הדשן סימן חל"ק דגדול הדור חשיב כרבו מובהק וסמוכו' שלו מדברי התוספות גבי שמואל דהוי מורה הלכה בפני רבו עלי אף דלא למד מטעם שהיה גדול הדור. וגם לדעת הרב מהר"י קולון ז"ל שרש ק"ע דתרוייהו בעי בא ללמוד והוא גדול הדור ומ"ש התוספות לאו תרי שינויי הכא גבי משה רבינו ע"ה הוו תרתי דהם באים ללמוד ממנו והוא גדול הדור ומה גם דלמדו ממנו הלכות קרבן פסח וכיוצא ואם היו משוררים ברוח הקדש הוי כמורה הלכה וז"ש מלמד שהיה משה אומר והם עונים אחריו כגדול המקרא את ההלל. ולכבוד רבי אלעזר בן עזריה דהיה נשיא וקאי במקום משה רבינו ע"ה דרש זה דישראל נהגו כבוד ולא שוררו אלא אחר משה דהוא נשיא. וגם כן חייבין לנהוג כבוד בנשיא רבי אלעזר בן עזריה. א"נ דנשיא במקום מלך ואמרו בזהר הקדוש דמלך וכהן לא יתכן שיהיה רק משה ושמואל דזכו בזה וראב"ע כהן והוא גלגול שמואל כמ"ש רבינו האר"י ז"ל ואמטו להכי דרש כן רבי עקיבא דרבי אלעזר בן עזריה זכה לשניהם כמשה ושמואל ומר ניהו שמואל. ודרש אז ישיר משה. דישראל לא רצו לשורר וכבשו נבואתם מפני משה רבינו ע"ה שהיה מלך וכהן. א"נ השירה היא ללויים דהם מגבורה ומשה היה כהן ולוי וכן רבי אלעזר בן עזריה היה כהן והיה גלגול שמואל שהיה לוי ולכן דרש פסוק אז ישיר משה דהיה כהן ושר כלוי. וכן רבי אלעזר בן עזריה כהן ולוי. א"נ במ"ש רז"ל דהקב"ה כביכול נגלה על הים כמו בחור ובהר סיני כמו זקן. ותרגמה מרן האר"י זלה"ה כי בפסח היה בסוד קטנות והתחיל בחינת סוד הגדלות בשביעי של פסח לכך נראה כבחור אבל בשבועות דכבר הוא בחינת סוד הכתר נראה כזקן. ואמרו בזהר הקדוש דבקריעת ים סוף אתגלי עתיקא. וזה רמז רבי עקיבא דרבי אלעזר בן עזריה בחור ואהדרו ליה תמניסר דרי חיוורתא דאתגלי זקנה והוא היה בחור וזהו בצד מה על דרך קי"ס דכביכול נראה כמו בחור ואתגלי עתיקא ודרש פסוק אז ישיר משה דכתיב אשירה לה' ז"א כי גאה בליל פסח בסוד גדלות. גאה שעתה התחיל בסדר הגדלות כמ"ש רבינו האר"י זצ"ל סוס ורכבו רמה בים בכח דאתגלי עתיקא. א"נ במ"ש רז"ל דאמירת השירה סגולה לכפרה איכו השתא דבצד מה יש להרהר על סילוק ר"ג דציערוהו ומינו ראב"ע. לכך דרש בשירה לכפר אם שמץ דבר חטא היה בזה דהשירה מכפרת:

בו ביום דרש ר"י בן הורקנוס לא עבד איוב אלא מאהבה וכו'. יש להעיר מאי שיאטה דדרשה זו ביום שמינו רבי אלעזר בן עזריה לנשיא ואפשר משום דאמרו פרק תפלת השחר דהגם דסלקו לרבן גמליאל לא מנע עצמו מבית המדרש ולכבוד רבן גמליאל דרש זה שם רמז דר"ג הגם שאירעו לו מן השמים דודאי ענין זה גזרו מן השמים שיסתלק מ"מ נכנע וקבל מאהבה ולא מנע עצמו מבית המדרש על דרך שאמר איוב הן יקטלני לו איחל. וכשם שאיוב נדון ביסורין ושב ה' את שבותו גם רבן גמליאל יתפייסו עמו ויחזור לשררתו. וראב"ע גם כן יהיה בכבודו כמו שהיה אח"כ דהחזירו לר"ג וגם ראב"ע היה לו כבוד ושררה וכל זה רמז בדרשתו: ובגלגולים שקבל הרמ"ע ז"ל ממהר"י סרוק ז"ל והם בדפוס ונקרא הספר גלגולי נשמות ושם במערכת האלף בשם רבי אלעזר בן עזריה כתוב דרבן גמליאל הוא גלגול נחמיה ועל כי אמר נחמיה זכרה לי אלהי לטובה נטרד ר"ג מנשיאותו כשם שלא נקרא הספר נחמיה על שמו עכ"ל ואפשר שזה רמז ר"י בן הורקנוס דכשם שאיוב נדון ביסורין על גלגול שעבר כן ר"ג זאת היתה לו מסיבת גלגול שעבר: