מראית העין על סנהדרין יז

ושנים חלק. פירש"י ז"ל לא נכתב עליהם זקן. ראיתי בנמוקי עטרת ראשי אבא מארי ז"ל שכתב מקשים העולם דלמה טרח משה לכתוב ע' פתקין זקן יכתוב שנים אינו חפץ בך ומי שיעלה בידו פתקא זו ילך לו וצ"ל דמשה סידר הגורל מקודם בכל שבט ושבט מפני שבכל שבט יש כמה אלפים זקנים ואיך בירר משה ששה מכל שבט הרי הוא מטיל קנאה שכל זקן יאמר אני אהיה מהששה א"כ מוכרח דבכל שבט היה גורל והיו כותבין על ששה פתקין זקן וכמה אלפים חלקים נמצא דבכל שבט הקריבו לפניו ששה זקנים ובידם ששה פתקין הכתוב על כל א' זקן וא"כ כבר הפתקין כתובים לכן בגורל השני שהוצרך לחסר מהם שנים הניח שני פתקין חלק ודקדק כמהר"ר אברהם גרשון דעדיין הקושיא במקומה עומדת דלמה הוצרך משה לכתוב ששה פתקין לכל שבט ושבט והיו ע"ב פתקין תסגי בששה פתקין שכתוב זקן ויטיל הגורל בכל אחד מהשבטים ולמה טרח לכתוב ע"ב פתקין זקן וצ"ל דשני גורלות היו הראשון עשו השבטים ביניהם שלא בפני משה הטילו גורל לבדם לברר מכל שבט ששה ואח"כ כל זקן שעלה בידו זקן בא בפתקא שלו לפני משה והגורל השני עשאו משה וחיסר שני פתקין הכתובים זקן והניח שנים חלק וזה כונת רש"י ז"ל שכתב ושנים לא נכתב עליהם זקן כלומר דהע' כבר הביאום לפניו מגורל ראשון זהו תורף דברי עטרת ראשי אבא מארי ז"ל: ואנא חלא בר חמרא אחרי התאבקי בעפרות רגליו ויהי כחו"ל זרעו. נראה לפי קוצר דעתי דמשה רבינו ע"ה במה שהיה כותב בידו הקדושה זקן היה מועיל לכל זקן להשפיע לו שפע רב ומשו"ה כתב הוא עצמו הפתקין. וזהו שכתב רש"י ז"ל שאם נאמר דבכונה מכוונת כתב משה רבינו ע"ה בעצמו הפתקין ולזה היו ע"ב כי בכתיבתו היה תועלת גדול לכל זקן. אנן מה נענה דאיכא תרי דלא נפקי והיה כונתו חסורי מחסרא ח"ו לבטלה לזה כתב רש"י ז"ל ושנים לא נכתב עליהם זקן. והוא לא כתב אלא על ע' זקן וידיו של משה עושות תקון גדול לזקנים כבד"ו מזוק"ן אשר כתב משה זקן זה קנה קדושה ושפע רב. ובזה נחה שקטה האר"ש ודוק הטב: