מראית העין על סנהדרין קז.

אמר דוד לפני הקב"ה דאי בעאי למכפייה ליצרי הוה כייפנא אלא אמינא דלא לימרו עבדא זכי למאריה. הכי אמר הסבא קדישא בזהר הקדוש פרשת משפטים דהוה בדיחא דמלכא ואמר למען תצדק בדברך ע"ש ומזקנים אתבונן דבדבר שהוא לענין דרשא מצו למימר בענין אחר ממה שאמרו רז"ל. והטעם דאין קץ לטעמי ואופני התורה בכמה מיני פרד"ס ואפשר לומר דמדברי הרמב"ם ז"ל ומהר"ם אלשיך ז"ל למדנו דדבר שהוא ידיעה רצה הוא יתברך דאין ידיעתו מכרחת והבחירה ביד האדם אך אם היה דבר ה' הוא מוכרח ולכך צדיק ורשע לא קאמר דדיבורו יתברך מתקיים ודאי והכא אמר ה' דדוד לא מצי למקים בנסיון וכיון שכך אמר ה' צריך להתקיים דדיבורו הוי מעשה וז"ש דוד הע"ה לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי למען תצדק בדבריך שאמרת דלא מצינא למיקם ודיבורך צריך הוא להתקיים כי אין ידיעתך מכרחת אבל הדיבור מכריח. ועי"ז תזכה בשפטך לחייב לרשעים דצדיק ורשע לא קאמר ואין ידיעתך מכרחת וכמו שכתבתי אני עני בדרושים בס"ד:

דרש רבא מאי דכתיב כי אני לצלע נכון ומכאובי נגדי תמיד ראויה היתה בת שבע בת אליעם לדוד מששת ימי בראשית אלא שבאה עליו במכאוב. אפשר במ"ש בלקוטי הרמ"ע ז"להה אח"ת מצלעותי"ו גימטריא ראויה לו בת שבע לדוד עכ"ד ואפילו זה רמז באומרו כי אני לצלע נכון כלומר הבט ימין וראה כי אני לצלע נכון דפירוש אחת מצלעותיו הוא בגימטריא ראויה לו בת שבע לדוד וא"כ נכון מאז ומקדם וכמ"ש ראויה בת שבע לדוד מששת ימי בראשית והקשה הרב באר שבע ז"ל דמאי קאמר מששת ימי בראשית והא אמרינן מ' יום קודם יצירת הולד אומר בת פלוני לפלוני ע"ש ולק"מ דכתב בשכחת לקט משם ספר הפליאה דדוד אדה"ר וב"ש חוה וא"ש מ"ש הרמ"ע ז"ל דאחת מצלעותיו גימטריא ראויה לו בת שבע לדוד והיינו דבדקדוק גמור אמרו ראויה ב"ש לדוד מששת ימי בראשית דהיא חוה והוא אדם ושם בששת ימי בראשית כתיב אחת מצלעותיו לרמוז כמדובר. וזהו שאמר כי אני אדם הראשון לצלע שהיא חוה נכון. ומכאובי נגדי תמיד שבא בעקיפין והיה חילול ה' כי עוני אגיד קשה כגידין על חילול ה'. אבל בעצם הדבר אדאג מחטאתי כי אינו עון כי בת שבע שלי היא ככל אשר דברנו ועמ"ש בקונטריס אהבת דוד דף ט"ל ע"א ע"ש ודוק:

מ"ט נסבת יפת תואר. עמ"ש בדרושים בס"ד: