מראית העין על ראש השנה יח.

אבל מתכפר הוא בדברי תורה. אפשר דהם חטאו בנפש כי כל המצות הם בנפש כמ"ש רבינו האר"י זצ"ל והוא מפורש בזהר חדש והם פגמו בנפש ואעפ"י שאמרו רז"ל שבאבר שחטא יעשה מצוה. לגודל חטאתם נגזר עליהם שלא יתוקן בזבח ומנחה שבם פגמו הגם שבמה שפגמו בעלמא יהיה בו התקון כמשז"ל קח לך עגל לכפר על מעשה העגל. הכא גזרה היא שלא יועיל זבח ומנחה ועוד דבני עלי החוטאים הם עצמם לא שבו והקריבו להכי אמר רבה בזבח ומנחה אינו מתכפר אבל הוא מתכפר בדברי תורה שהוא ברוח ואהני גם לתקן הנפש כמ"ש בז"ח ורבינו האר"י זצ"ל ולהכי רבה חיה שנין מ' כנגד מ' יום שנתנה תורה. ואביי אמר מתכפר בתורה וג"ח שהם בנפש ורוח ונהי דבזבח ומנחה נגזר שלא יתכפר אבל ג"ח יותר מכל הקרבנות וכן אמרו רז"ל דקרבנות מכפרים על השוגג וצדקה וג"ח מכפרים על המזיד כמשז"ל ולכן אמר מתכפר הוא בתורה וג"ח לתקן נפש ורוח ולכפר על המזיד ולכן חיה ס' שנין ונצול מכרת: וראיתי להרב עיון יעקב ז"ל שכתב נראה דרבה ס"ל דכיון דעל ג' דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל ג"ח נמצא דהתורה היא ראשון במעלה יותר מן העבודה לכן ס"ל בזבח ומנחה אינו מתכפר שהוא מעלה שניה אבל מתכפר במעלה ראשונה שהוא כתר תורה ועיין סוף מנחות דרבה אזיל לשטתו משא"כ אביי ס"ל כשטתו פ"ק דקדושין דף ה' דאין קטיגור נעשה סניגור א"כ י"ל דמתכפר בג"ח אף שהוא המעלה הג' וגרועה מזבח ומנחה אפ"ה אינו מתכפר שבני עלי חטאו בזה ואין קטיגור נעשה סניגור אבל מתכפר בג"ח שהוא המעלה הג' ובסוכה דף מ"ט אר"א דצדקה וג"ח גדולה מכל קרבנות וצ"ע עכ"ל. ודברי הרב ז"ל קשים לדעתי הקצרה חדא דכתב הרב ז"ל דרבה אזיל לשטתו סוף מנחות והכא הוא רבה בר נחמני והתם רבא חבירו של אביי שוב ראיתי להרב ז"ל עצמו סוף מנחות שכתב וז"ל רבא ס"ל דתורה עדיף וא"צ כלל לקרבנות ואזיל רבא לשטתו ביבמות דף ק"ה בבני עלי בזבח ומנחה אינו מתכפר אבל מתכפר בתורה כי תורה עדיף ואף לפי גירסת תוספות דגריס שם רבה מסיק שם התוספות דגם רבא ס"ל הכי ואזיל לשטתו דכאן עכ"ל. ונהי דכתב הרב ז"ל דרבא חבירו של אביי בסוף מנחות אזיל לשטתיה דגם הוא סבר כרבה רביה דמתכפר בתורה כמ"ש התוספות ביבמות. אבל מ"ש הרב ז"ל הכא וכלשון זה שכתב כאן כתבו ביבמות דרבה דאמר מתכפר בד"ת אזיל לשטתו בסוף מנחות לא סליק שפיר דהכא הוא רבה כמו שהכריחו התוספות והתם רבא חבירו של אביי כמ"ש הוא עצמו. ומ"ש דאביי אזיל לשטתו אין קטיגור וכו' לא שייך לומר בזה לשיטתו דהוא כ"ע כידוע ואביי בזה תירץ אמאי כסף אינו מוציא. ותו דלא שייך לומר בזה אין קטיגור דלכפר העון עצמו לא נאמר והראיה קח לך עגל לכפר על מעשה העגל ואמרו רז"ל דלשון הרע מתכפר בתורה ואמרו ז"ל דבאבר שטעה וחטא יעשה מצוה וכן כתב בפירוש הגאון מהר"ר ליווא מפראג והוא דבר מוכרח הן אמת דהכא החוטאים עצמם לא עשו תשובה ולא הקריבו. ואפשר דגזרה אם יכופר עון בית עלי וכו' דגלוי לפניו יתברך דבני עלי עצמם אינם שבים. ויען רצונו יתברך שתהיה הבחירה ביד האדם ועדיין בני עלי בחיים לכן אמר ה' אם יכופר עון בית עלי לשון כולל להם ולביתם ואה"נ שאם ישובו הם עצמם תתפרש הגזרה על ביתם, לא עליהם עצמם. והרב עיון יעקב ז"ל לא נכנס בזה ולפי דבריו כתבתי ודוק הטב כי קצרתי אלא דהכא לגודל חטאם נגזר דלא יתכפר בזבח ומנחה. ותו דקרבנות מכפרין על השוגג והם היו מזידין. ותו יש לדקדק על הרב ז"ל דאיך העלים עין דאביי אמר אבל מתכפר הוא בתורה וג"ח והול"ל דנהי דחטאו בעבורה אתו תרי ומפקי מחדא ולא היה צריך לידחק דאף דהיא גרועה וכו'. ומה שהקשה מסוכה דף מ"ט ואסיק בצ"ע לק"מ ודוק הטב כי אין רצוני להאריך יותר ובספר יד נאמן אגב רהטאי ראיתי בדף כ"א סוף ע"ב דחשב דרבה עסק בתורה הוא רבא חבירו של אביי והוכיח מתעניות דף כ"א ע"ש וזה אינו דזה הוא רבה בר נחמני ושם רבא חבירו של אביי ודוק:

על כסלו מפני חנוכה. עתה אגב רהטאי ראיתי בספר יד נאמן דף י"ט ע"ב שכתב דמקשים קושיא עצומה למה הוצרכו שלוחים וכו' ע"ש והיא קושית מורינו הרב הגדול כמהר"א יצחקי ז"ל וכתבתי בזה בפתח עינים בס"ד ע"ש ודוק: