מראית העין על פסחים קיב.

אפילו לרבי עקיבא דאמר עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות וכו'. אמר עשה שבתך ולא אמר עשה שבת חול אלא דקדק לומר שבת שלך כי בשבת יש חלק ה' לבד לשמור שבת ממלאכה ודיבור חול וחלק אחר הנוגע לאדם לענג שבת במאכל ומשתה ומלבוש לכבוד שבת. ולכך דייק רבי עקיבא עשה שבתך חול שבתך דייקא בנוגע לך במאכל ומלבוש בזה עשה חול כדי שלא תצטרך לבריות כי לא בחר ה' שתוציא מה שאין לך ותצטרך לבריות והראשונים פירשו דרבי עקיבא רמז נמי שאם בחול אתה מעדן עצמך וזהו שבתך שאתה עושה אותו שבת ואינו. אני אומר עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות:

אם בקשת ליחנק וכו'. עמ"ש הרב עיון יעקב ז"ל ואין דבריו מוכרחים. ועמ"ש בברכות דף מ"ג ולא היא לאשתמוטי נפשיה הוא דעבד ועמ"ש אני בעניי בברכי יוסף א"ח סימן רי"ו בס"ד:

דשבשתא כיון דעל על. כתב הרב עיון יעקב ז"ל וז"ל עיין פ"ב דבתרא דף כ"א דרבא אמר שבשתא ממילא נפקא ורב דימי פליג עליו ופסקו הפוסקים כרב דימי כמבואר בהרמב"ם פ"ב מהלכות ת"ת ובי"ד סימן רמ"ב ול"נ דמכח סוגיא זו מוכח דהלכתא כרב דימי והוא נכון עכ"ל. וקשה לי הדל על הרב ז"ל דלא זכר מ"ש התוספות בסוגיין וז"ל שבשתא כיון דעל על תימה דרבא גופיה אית ליה בלא יחפור שבשתא ממילא נפקא ויש לומר דהיינו כשלומד קמי דגריס ולא דייק שיכול להבין מעצמו כשיגדל אבל כאן דאיירי בספר שאינו מוגה סומך על ספרו ואינו יוצא מידי טעותו עכ"ל ואם כן מאי קאמר הרב להכריח מסוגיין כרב דימי הרי כבר התוספות חילקו ביניהם ותו דנסחתנו בש"ס וכן היא נסחת התוספות דהא דסוגיין רבא אמרה ואיך בא להכריע מרבא דסוגיין נגד מ"ש רבא בלא יחפור ולא שת לבו דקשיא דרבא אדרבא כמ"ש התוספות. וקצת יש להרגיש על התוספות בבתרא דף כ"א ע"ב ד"ה ומקרי דרדקי ועל הרמב"ן ז"ל בחידושיו שם ועל הר"ן הובא במקובצת למציעא דף ק"ט איך לא הזכירו סוגיין דרבא גופיה אית ליה שבשתא כיון דעל על ואתי כרש"י ז"ל במציעא דפירש דהכי סבר רבא ומוכרח לחלק ביניהם ע"ש ואין כאן מקום להאריך וביותר יש להרגיש על התוספות במציעא שם דכתבו על רש"י וליתא דרבא אית ליה שבשתא ממילא נפקא ע"ש ודוק. ועמ"ש הרב לחם משנה פ"ב דתלמוד תורה ומ"ש אני בעניי בקונטריס דברים אחדים דף קי"א בס"ד: